הגובה שלי פשוט מחסל לי את החיים ואני חסר אונים כבר! מה לעשות?

לפני שאני כותב, זה מאוד חשוב לי.
אני מבקש מכל מי שקורא את זה בבקשה לקרןא את כל מה שאני כותב ואז לייעץ!
זה הכי חשוב לי כאן!

טוב אז כמו שאתם מבינים, הגובה פשוט מחסל לי את החיים, הילדות שלי, התקופה שאמורה להיות הכי יפה בחיים שלי, הלכה ותלך קאפוט.
אבל הפעם בעיית הגובה הגיעה מהכיוון ההפוך!

תחזיקו חזק, אגיד את זה למרות שאני שונא לכתוב את זה כל כך.
אני עליתי השנה לכיתה ט ואתם מחזיקים? אני 1.93 !
אני יפשט את זה, 193 סנטימטרים!

זה מפרק אותי לחלוטין! שום אבא/אמא לא היה רוצה את הבן שלן בגובה כזה.
איך זה בא לידי ביטוי?
אז ככה, מאז ומתמיד הייתי ילד ממוצע מאוד אפילו.
אני זוכר שפשוט מתתי על הגובה שלי!
אני אהבתי מאוד להיות ממוצע ואפילו נמוך.
אני זוכר שתמיד הייתי רואה כדורסלנים בגובה 1.95-2.00 ולא רק שלא אהבתי את זה, אלא ממש אבל ממש ריחמתי עליהם.

גם בגיל 8 כבר אז אמרתי לעצמי שאני ״מעדיף לעשות כסף ממוצע ולהיות בגובה ממוצע מאשר להיות 2.00 ולעשות מיליונים ועשרות מיליונים״ אתם קולטים?
עד כדי כך!

בכיתה ז כבר התחלתי להיות מעל הממוצע.
סוף כיתה ו הייתי 1.59 ובסוף כיתה ז הגעתי ל1.77 והתפללתי לאלוהים ״ אני מתחנן!! תשאיר אותי בגובה הזה! באמת שלא בא לי יותר !״
הןא לא הקשיב... בחופש הגדול הגעתי ל1.86 בכיתה ח! כבר הייתי ראש מעל כולם.

ועכשיו, כשמדדתי אתמול הגעתי ל1.93!
כל כך פחדתי לעשות את בבדיקת גובה הזאת!
איך הקושי הזה מתבטא?
אני נראה כמו בן 28!
אני לא יכול להתחיל עם בחורות בכלל, בטח ובטח לא בגיל שלי.
כאילו , 80% מהאןכלוסייה של הבנות מתחת ל1.70, גם 1.70 לידי נראית קטנה.
אף בחורה בגובה שכזה לא תרצה גבר שהוא ראש מעליה, גם אני רואה שבנות שהן 1.70 אפילו יעדיפו לצאת עם כל גבר כל עוד הוא לא נמוך מהן.

והדבר הכי אבל הכי גרוע בדבר הזה...
אני מרגיש מבוגר! לגמרי! כאילו איבדתי את כל התמימות שלי מאז שגבהתי!
אפילו אבא שלי אומר לי שאני נראה הרבה יותר מעל הגיל שלי !
למה?? אבל למה?? למה בגיל הזה לעזאזל??
אין לי בעיה להיות 2.00 בגיל 20 אבל למה בגיל הזה??
למה אני מאבד את התמימות? מרגיש שמכיתה ו אני בנאדם אחר.

הקטע המפחיד כאן? אני נמצא כרגע בשיא הגדילה.
אני יעבור את 1.96 בוודאות, הפחד העצום זה שאני
יעבור את ה2.00

ועוד משהו שאני רוצה לצייין
אני נראה ממש טוב, והרבה אומרים לי
אני בלונדיני עם עיניים ירוקות, ואני פשוט מת על הפנים שלי.
שואלים הרבה אם אני מדגמן.
אבל זהו...
הפחד ילדות שלי כנראה עומד להתממש(אני רציני לגמרי, להיות 2.00 היה באמת הפחד הגדול ביותר בילדות שלי)
אני צריך להתרגל לזה

ודבר אחרון, אני בכיתת מופת והזנחתי בטירוף את הלימודים, אני 5,5 מתמטיקה אנגלית ועדיין לא ברור לי איך מבחן אחר מבחן אני מוציא מעל 80 כשאני בכלל לא לומד לזה, בדיכאון מטורף מהגוף שלי

אני כבר התחלתי לדקור את עצמי ברגליים ובידיים.
פעם אחת עוד שנייה עשיתי את זה בחזה אבל לא יודע למה עצרתי

בכל מקרה, אני יהיה חייב להתמודד עם זה שהלכה לי הילדות, התקופה היפה בחיים, ולהתחיל חיים בלי מנוחה מהצבא.

תודה למגיבים