היי...אני לא יפרט פה על עצמי.. אך ידבר יותר בכלליות.
מרגיש שאני חייב לפרוק ואין לי איפה אז ככה,
מאז שאני זוכר את עצמי תמיד חפשתי להרגיש טוב או יותר נכון לא להרגיש רע, כל יום בשבילי היה השרדות. עברתי אין ספור טראומות ואין ספור דברים שאנשים לא צריכים בכלל לראות או לחוות בתור ילד ומבוגר.
ועם הזמן אני נשבר יותר ויותר כרגע אני במצב שלא יוצא בכלל מהחדר בקושי מדבר עם בן אדם.
אנשים אומרים כיאילו הם מרגישים רע או בדיכאון אז אני כבר לא מרגיש כלום פשוט מת בגוף חיי בו נגיד שאני יודע טוב מאוד מה זה "גהינום".
עכשיו אף פעם לא וויתרתי חיפשתי דברים שיעניינו אותי, חיפשתי עבודות,חיפשתי אנשים חדשים להכיר, וחיפשתי ריגושים שאף אחד לא ניראה לי היה אומץ לעשות רק כדי להרגיש משהוא. בוא נגיד שנלחמתי מעל ומעבר כדי לחזור לעצמי ללא הצלחה כמובן... ושום דבר בעולם הזה לא מעניין אותי פשוט מרגיש לי כיאילו נולדתי בטעות.
ןלא שאני טיפש מכוער או חלש להפך.פשוט גדלתי בסביבה שדפקה לי תמוח
אין לי מי שיתמוך בי אין לי מי לסמוך עליו פשוט כל מי שאני מכיר דפק אותי בכל דרך אפשרית שהיתה לו.הגעתי למצב שפשוט וויתרתי על אנשים בא לי להיות לבד לנצח
הגעתי למצב שמרוב טראומות מהעבר המוח שלי פשוט נדפק לגמרי כיאילו האישיות שלי נמחקה=אין אני(יודע שזה נשמע דפוק אבל זה מה שאני מרגיש)
בקיצור לא יודע מה היעוד שלי בחיים לא יודע מי אני לא יודע מה היה איתי עוד שנה שנתיים וכו
באתי לפה(לפורום הזה) האמת בתקווה קטנה לעצה טובה למרות שלא יודע עם יעזור בכלל
ולפני שאתם רושמים לטפל בעבר שלי..הלכתי ל3 מקומות שיקום ורק החמיר לי את המצב לא היכנס ךלזה בכלל.
מרגיש תקוע במקום תמיד הרגשתי ככה ומקווה שזה יפסיק
אז יש עצות? (=
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות