הצבא הורס לי את החיים וההורים לא מאמינים לי!

היי, אני נמצאת במסגרת הצבאית כבר חצי שנה, ומהיום שהתגייסתי השתנתי לגמרי נהייתי מדוכאת עצבנית (לפניי שהתגייסתי הייתי ילדה די בישניית אבל יכולתי לפתח שיחה עם אנשים תלוי עד כמה אני רוצה) נסגרתי עוד יותר בפני אנשים כי אין לי אפילו מוטיבציה לנסות. עשיתי קורס שלישות בעיר הבהדים ואחר זה השאירו אותי שם לעשות את הסדיר שלי, סבלתי שם מאוד נכנסתי לדיאכון הייתי בוכה למשפחה שלי כל יום לפחות 4 פעמים ביום כי לא יכולתי לסבול להיות שם, הייתי עובדת במשרד מ8 בבוקר עד 8 בערב, הבנות שהייתי איתן היו צוחקות עליי באמצע הלילה כי הם חשבו שאני ישנה, כל מיני משחקי פזם מטומטמים ובקיצור ממש סבלתי שם ולא רצו לתת לי טופס 55 עד שעירבתי הורים ואחרי חודשיים נוראיים עברתי לצריפין, מה שרציתי להיות קרובה לבית, אבל מה שקרה הוא שלא שמו אותי בתפקיד שלי כמשקית שלישות אלא שמו אותי בתפקיד בלי תקן בתור עוזרת של מפקדת במילים אחרות סנג'רית. אני שונאת את המערכת שאני נמצאת בה, המפקדת שלי מסרבת להעביר אותי תפקיד כי היא חושבת שאני סובלת בגלל המערכת ואני צריכה להסתגל אלייה, אבל אני פשוט לא מסוגלת, הצבא הפך אותי לגמרי, מילדה שהצטיינתה בלימודים ושיש לה שאיפות גבוהות בחיים ומוטיבציה, הפכתי לילדה מדוכאת עם התקפי חרדה, ממורמרת שלא יודעת מה לעשות עם החיים שלה. בנוסף הייתי מטופלת אצל קבן בעיר הבהדים, הגעתי למצב של פגיעה עצמית, חתכים בידיים והתחננתי שלא יורידו לי פרופיל כי פחדתי שזה יפגע בי (.בדיעבד אני מתחרטטת על זה) פניתי לפסיכולוג אזרחי שמטפל בעיניינים צבאיים והוא אמר שאני במצב נוראי והציע לי מכתב המלצה לפטור. עכשיו הבעיה שלי היא שהצבא יכול לא לאשר את ההמלצה ולהגיד את לא משתחררת לא אכפת לנו מההמלצה, (וההמלצה עולה די הרבה) והבעיה השנייה היא שההורים שלי חושבים שאני עושה טעות ואם אני ישתחרר זה אומר שאני מוותרת לעצמי ואחרי זה בחיים אני רק יוותר לעצמי ולא אגיע למשהו בחיים. אבא שלי חושבת שאני בכלל לא סובלת הוא חושב על זה בתור זה שאני הולכת בבוקר מדפיסה כמה דברים הולכת להביא חלב וחוזרת הביתה בארבע, הוא לא מבין שאנ באמת מצוקה נפשית. בכל מקרה רציתי להתייעץ אם מישהו חווה משהו דומה ויכול לעזור לי.
תודה מראש!