תקופה מבולבלת ובלתי נסבלת. שוקע בי הרעיון כאילו כל החיי חברה לא בשבילי. תמיד הייתי יבש. מעולם לא עיניינו אותי נשים, מסיבות טיולים בחו"ל, לימודים. אני טיפוס עם תשוקה נמוכה לחיים. "יבש" "סאחי" "חנון" - ואני חייתי עם זה די בסדר עד לאחרונה. בכל מסגרת שהייתי בה הייתי השתקן והייתי לגמרי בסדר עם זה. לאחר הצבא עבדתי כנותן שירות ויצא לי כל יום לעשות עשרות סמול טוק עם כל מיני סוגי אנשים ותמיד אמרו לי שאני מאוד נחמד וחמוד. ("חמוד" לטעמי מחמאה מעצבנת לגבר ). יצא לי להכיר גם נשים אבל מעולם לא הייתה לי תשוקה להכיר אותן יותר, ובכללי תשוקה כלשהי לעבודה, לחיים. האסימון לכך שאני מוזר קצת נפל לי כשעברתי לדירת שותפים לצורך לימודים, מידי ערב הייתי שומע את השכנים הסטודנטים עושים ישיבות, את השותפים יושבים ושוכבים עם פרטנריות. ורק אני עם הצינור ביד. עכשיו ניסיתי לבלות איתם אבל זה פשוט לא כיף לי. ניסיתי לצאת עם חברים לבילויים ששם הם מכירים בחורות אבל אין פשוט לא הולך לי. בתנאים רגילים טוב לי עם הלבד אבל פתאום בדירת שותפים כל ערב אני נכנס לדכדוך עמוק. רחמים עצמיים על חיי שצד אחד אני רוצה לשנות אבל כשאני קופץ למים ומנסה להיות חברותי, אני רוצה לצאת מהמים חחח. אבל גם מחוץ למים רע לי. עכשיו עם כל הקורונה יש לי פנאי לעבד את הדברים אני לא מצליח להגיע למסקנה שהיא לא המסקנה שרשמתי בתחילת החפירה. מצד אחד תחושות של קנאה חזקה מאיך שאנשים בגילי חיים לעומתי(נהנים), מצד שני חוסר חשק לחיות(לחיות הכוונה להנאות), חוסר חשק כזה שאפילו מרגיש לי לא נעים בחברת אנשים לפעמים, ואז שוב חוזר הצד האשון של הלוזריות. חאלס נמאס לי לנסות, נמאס לחכות ליום שאני אפרח ואהיה מאושר, ניסיתי מגיל 18 עד 25 ווואלה לא הולך.
(וקראתי את המדריך של פרייםאלפא ובנתיים קורא מדריכים לעזרה עצמית)
לא יודע מה אני מצפה מכם לענות אבל רציתי לפרוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות