לוותר וזהו? היא לא באמת אוהבת אותי...

אוקיי אז ככה... יש לי חברה ממש טובה, או מה שנקרא "בסטי".
אני אוהבת אותה ממש, אפילו יותר מאת עצמי.
אני כלכך שמחה שהיא חלק מהחיים שלי, והחיים שלי בלעדיה לא היו אותם חיים. הכי כיף לי איתה בעולם, והיא חלק בלתי נפרד ממני. אבל..
אני מרגישה שלא אכפת לה ממני. לא ראיתי אותה כבר חודש שלם, מאז היומולדת שלי, שהיא הגיעה לחגוג לי.
תמיד אני יוזמת את השיחות שלנו, ואת היציאות.
תמיד רק אני מתקשרת לראות מה איתה, ותמיד רק אני יזום את כל הקשר שלנו.
אמרתי לה כלכך הרבה פעמים שזה מפריע לי. ופשוט כלום!
כל פעם אותה התשובה, "זה לא ישאר ככה אני אשנה את זה" ותמיד זה נשאר אותו הדבר!
אם אני לא אתקשר אליה, היא בחיים לא תרים אלי שיחה... הייתי בכלכך הרבה משברים בחודש האחרון והייתי צריכה אותה יותר מכל דבר אחר בעולם. והיא לא הייתה שם.
היא כן טוענת שהיא אוהבת אותי ושאכפת לה, אבל אני ממש לא רואה את זה.
הפסקתי לקבוע איתה יציאות, כי רציתי שהיא תעשה את הצעד הזה. רציתי שהיא תתחיל את זה. זה מציק לי שזה רק אני. אני רוצה לראות התעניינות. אני רוצה לראות שאכפת לה. כבר חודש היא לא ראתה אותי ולא דיברה איתי באמת, וזה אפילו לא מזיז לה. היא גם ככה לא עושה כלום כל היום. אני באמת אוהבת אותה וזה שובר אותי, אני מנסה כל פעם להתרחק בשביל לראות אם אולי היא תיזום איזה משהו. וכרגיל.. כלום!! אני כל היום בבית בתחת של עצמי, נמאס לי, אני רוצה לצאת להיות איתה, אני מתגעגעת אליה.. היא לא בנאדם שיודע לשמור על קשר. בכלל לא. אי אפשר שלא להרגיש את זה.
זה גם לא כאילו אנחנו גרות רחוק.. היא מהעיר שלי, ויחסית גרה ממש קרוב.
וגם בתקופה שכן הייתי שואלת אותה אם באלה לצאת לאנשהו, היא בדרכ אמרה שהיא לא יכולה, או לא יודעת.
הגעתי כבר למצבים שהפסקתי לשאול כי לא רציתי לקבל לא. וברגע שאני לא שואלת, אני לא רואה אותה בכלל.
וכרגע אני עושה את זה בכוונה, אני לא שואלת ולא כלום, כל פעם מחדש אני נותנת לה הזדמנות לזה. וכל פעם אני מתאכזבת מחדש.
כבר לונג טיים שזה ככה. אנלאדעת מה לעשות. אם אני אדבר איתה על זה המצב ישאר אותו דבר. כמו תמיד. היא תגיד שהיא אוהבת אותי הכי בעולם ושאכפת לה ממני.
איך לעזאזל יכול להיות לה אכפת? היא יודעת שזה ממש מכביד עלי ושאני בוכה מלא בגלל זה ונכנסת לדיכאון. היא יודעת שזה בגללה. בגלל שהיא לא עושה את הצעדים הקטנים האלה. איך אכפת לה? בזמן שהיא יודעת שאני במצבים חרא והיא לא עושה עם זה כלום.
אולי אני נשמעת לכם ממש אובססיבית ומעיקה.. אבל אנחנו החברות הכי טובות. וזה אמור להיות ממש שונה ממה שזה עכשיו.
אני גם לא מבקשת הרבה בכלל, בסהכ שתתעניין בי ושתאהב אותי כמו שבאמת מגיע לי.
יש לי כלכך הרבה חום ואהבה לתת, ואין לי למי. ועד שחשבתי שמצאתי קיבלתי מליון כאפות לפנים, אחת אחרי השניה!

כעיקרון, אני לא מצפה שלמישהו פה באמת יהיה איך לעזור לי... אבל אני כותבת את זה גם בשבילי, בשביל להקל, ולהוריד לי אבן מהלב.
תודה לכם על ההקשבה!❤️