בן 20, משרת בקרבי.
מאז שאני זוכר את עצמי גם לפני הצבא הייתי בדיכאון. רק ביא יב יצאתי ממנו ואז שוב זה חזר לי בצבא.. כשאני הולך בפלוגה מתקשר עם אנשים כולם חושבים שאני בסדר.. אבל עמוק בתוכי אני מרגיש ריק. אני שוקל לתקוע לעצמי כדור בראש באחת השמירות כי אני מרגיש שאין לי למה להמשיך לחיות. אין לי בת זוג, המצב בבית על הפנים, החברים כבר כמעט לא בקשר וגם אני לא רוצה לצאת כי אני מרגיש מדוכא.. כשאני יוצא הביתה מהצבא אני לפעמים מתבאס, כולם שמחים שהם חוזרים להורים חברים חברה וכו.. ולי אין למה לחזור. אני לא מדבר עם ההורים שלי, חצי מהחברים שלי גובניקים שנמצאים כל יום בבית החצי האחר משתמטים והחברים הכי טובים לוחמים כמוני.. אין לי למה לחזור ולפעמים אני נשאר בבסיס כי אני לא רוצה לחזור. אני מרגיש ריק בחיים אני לא רוצה ללמוד לא רוצה כלום. לא מעניין אותי כבר כלום. השתנתי מאוד בצבא נהייתי אדם מדוכא וחשוך. לפעמים אני חושב שרק הכלב מבין אותי.. כשאני חוזר הוא משתגע ואני מפנק אותו כל הזמן שאני בבית הוא פשוט אוהב אותי בלי סיבה והוא הדבר שהכי מעניין אותי כרגע נראה לי. שום דבר אחר לא בוער כי פשוט איבדתי את החשק לחיות.. אני כבר לא חי אני פשוט קיים. יום יגיע , לא יום מיוחד שאני פשוט אדרוך את הנשק ואתקע לעצמי כדור בראש כדי לסיים את החיים הריקים האלה. אני לא רוצה קב"ן לא פסיכולוג לא אוזן קשבת כי אני גם אדם סגור וגם לא מעניין אותי מה יגידו.
סתם פריקה שיהיה סיפור למה החייל התאבד אם מישהו יתעניין בזה בכלל.
המשך גלישה מהנה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות