כמו שכתוב בכותרת, רובכם יגידו היא בת 15 מה היא מבינה, טוב כל החיים שלי אני סובלת בעיה אחרי בעיה, ואני טוחנת את החרא הזה של יהיה טוב מעצמי כל בוקר כשאני הולכת ללימודים..
אני שואלת את עצמי לא יהיה קל לגמור עם זה?
האנשים הם עם שפל בלי רגשות ואני מוצאת את עצמי נפגעת ממלא אנשים במיוחד האנשים שסמכתי עליהם, אני כבר לא רוצה לחיות מחוסר שמחה וחוסר תקווה כל דבר נראה כבר בלתי אפשרי, תמיד חשבתי שאם בכל זאת לא אתאבד עדיף לי לנסות לבקש שיכניסו אותי לכלא כי זה נראה כבר המקום היחידי שמוגן ויכול לספק לי מחסה מאנשים שיפגעו בי, אין לי כבר כוח לקום בבוקר כל אחד מצפה ממני ליותר מידי ואני מנסה אני באמת מנסה.. אבל יוצא שהאנשים הכי קרובים שסמכתי עליהם פגעו בי ועזבו אותי אני מתחילה לאט לאט לאבד תקווה שלחיות זה משהו טוב ואולי באמת עדיף לקפוץ מאיזה גג ולסיים עם השיט הזה שנקרא חיים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות