בכיתה ב׳ סבלתי מהצקות ולא היו לי חברות בככל והביטחון העצמי שלי היה לגמרי ברצפה בערך בגיל 8 ההורים שלי אמרו לי ביום הולדת שאנחנו נוסעים לאנשהו וזה היה לכלבייה בחרתי גור בן חודשיים מאותו רגע החיים שלי השתנו הרגשתי שאני לא צריכה חברות,השתפרתי הלימודים והכי חשוב הבטחון שלי עלה ברמה שאף אחד לא היה חושב שהייתי חסרת בטחון הכלב הזה היה ממש החיים שלי עשיתי הכל איתו כשהיינו נוסעים לחופשות מחוץ לעיר והיינו צריכים שסבתא שלי תשמור עליו בכיתי לפני שנה בערך היתה לו בעיה בעצמות והוא ממש סבל עשו לו את כל הטיפולים אבא שלי הוציא עליו אלפי שקלים כי הוא ידע שהכלב זה החיים שלי אבל כלום לא עזר הווטרינר אמר שכדאי להרדים אותו או שהוא יסבול זה היה לי מאוד קשה לבחור מצד אחד הכלב הזה זה החיים שלי מה אני אעשה בלעדיו אני חייבת אותו איתי מצד שני איזה אגואיסטית אני הכלב הזה היה כל החיים שלי איתי בזכותו אני מי שאני היום ועכשיו הוא סובל
אם אני אשאיר אותו בחיים אז המצב רק יחמיר ואני לא רוצה שהוא יסבול ביום שלישי התקשרתי לווטרינר וביררתי על התהליך והוא הסביר לי הכל ביום חמישי הרדימו אותו בלילה שלפני לא הפסקתי פשוט לבכות (וגם עכשיו אני לא יכולה להפסיק לבכות כי זה פשוט כואב ועדיין יש לי פלאשבקים מההרדמה) והכלב המהמם הזה בא ועידד אותי ולא עזב אותי לשניה לא הלכתי באותו יום לבית ספר ומהבוקר עד לשעה שהטורניר קבע הייתי איתו הלכתי איתו לים אכלנו גלידה אפילו קניתי לו צעצועים חדשים למרות שהוא אמור למות רציתי לזכור את הימים האחרונים איתו בצורה חיובית ולא לבכות כל הזמן לא יכולתי להיות בחדר מתי שהרדימו אותו אבל יכולתי לשמוע את היללות שלו אני כבר לא מסוגלת ללכת לבית ספר בבית שלי הפך להיות כל כך שקט ומשעמם בלעדיו היום בבוקר קמתי כדי לטייל איתו אבל כבר אין לי עם מי לטייל אני ישנה עם הקולר שלו בלילה אני שוקלת להתאבד כדי להצטרף אליו אין לי מה לעשות פה יותר בלעדיו
בבקשה תעזרו לי איך אני יוצאת מהדיכאון הזה.
וסליחה על החפירה פשוט הייתי צריכה לפרוק
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות