אהבה נכזבת, איך אני גורמת לו לאהוב אותי באמת? בת 17 ובן 20, קשר אינטרנטי

היי,
לפני כמעט שנה הכרתי גבר באינטרנט, הוא באותה תקופה היה 19 ואני 16, הפרש גילאים סביר.
התחלנו לדבר ואחרי חודשיים בקשר אינטרנטי בלבד, של שיחות טלפון של שעות ולהירדם ביחד בשיחה סיפרתי לו שאני מתחילה להרגיש דברים כלפיו.
הוא דחה אותי בעדינות, אמר לי שהוא אוהב אותי אבל לא רוצה שאני אחשוב שיקרה משהו זוגי בינינו ושהוא יותר משישמח להישאר ידיד שלי.
ברור שהסכמתי. לא הייתי מסוגלת לאבד אותו, נקשרתי רגשית ואני לא מסוגלת לשחרר. אבל לצערי, לא באמת שיחררתי :(
כן המשכתי לדבר עם גברים אחרים, אבל איתו הכל היה שונה. רק חיפשתי את התשומת לב שלו, את האהבה שלו. רק עם האהבה שלו הרגשתי באמת נאהבת, לא משנה כמה אחרים מדהימים היו לי לדבר איתם, רק איתו הרגשתי שייכת ונאהבת באמת. הוא בן אדם חם ואוהב, המון פעמים הוא היה אומר לי דברים מדהימים על כמה שהוא אוהב אותי ומעריך אותי שרק גרמו לי ליפול לרגליו יותר.
אבל, ויש אבל ענק, כל פעם שהייתי פונה אליו עם העניין הזוגי הוא היה דוחה אותי בעדינות בטענה שאנחנו לא מתאימים, אני חושבת שהוא טועה. הוא חושב שאנחנו לא מתאימים בגלל הגילאים ובגלל התחומי עניין השונים, הכי שטחי בעולם אבל בסדר.
בשלב מסוים שאלתי אותו מה הוא חושב על פגישה. בפנים בפנים רק קיוותי שאם הוא יסכים, אולי זה סוף סוף יעזור לי לשחרר. לראות מי הוא במציאות ישנה בשבילי את הסיפור לגמרי, יש מצב שהוא בכלל לא הדמות שהוא הציג בפניי כל הזמן הזה וככה ירד לי אוטומטית. הוא אמר שיש מצב מתישהו שזה יקרה, אבל הוא לא שלל.
ככה אחרי הדחייה הקשר בינינו רק הלך והתהדק, שלושה חודשים אחרי הכל התהפך. הוא לאט לאט התחיל להתרחק, התנהג אליי כל כך מגעיל, אמר לי שהוא לא רוצה לפגוש אותי, היה מנתק לי בפנים בזמן שהוא בשיחה עם אחרות, התנהג אליי בצורה מזעזעת. ומשום מה? אני נשארתי. אין לי מושג איך אבל אני פאקינג נשארתי. כל פעם שהייתי כותבת לו כמה המצב וההתנהגות שלו מעציבה אותי, הוא ידע בדיוק איך להרגיע ולגרום לי להרגיש כאילו הכל בסדר בזמן ששום דבר לא היה באמת בסדר. הוא המשיך להתנהג אליי רע מאוד.
אחרי בערך חודש ככה, ביקשתי ממנו שיחה. שיחה אחת. רק בשביל שאוכל לפרוק ולעשות סגירת מעגל ולסיים עם זה, להשאיר את זה מאחוריי ולצאת משם. ואז השיחה הגיעה, במשך חצי שעה רק דיברתי, פרקתי ופרקתי, ללא הפסקה.
כשסיימתי הוא כל כך התנצל שהוא העביר אותי דבר כזה, הוא הבטיח שהוא ישתדל והמשכנו הלאה. ואז חודש וחצי בערך שהקשר שוב, מדהים והולך ומתהדק שוב, הוא שכח את היום הולדת שלי. לא הצלחתי לעכל את זה, איך????? איך זה הגיוני????? אנחנו מדברים במשך שעות, אתה זוכר את התאריך ואפילו רשמת אותו בלוח שנה שלך ועדיין שכחת?????? מה? עד כמה אני לא חשובה לך בשביל שתשכח את היום הולדת המסכן שלי?
כמובן שלא אמרתי כלום, הייתי אדישה רצח. אחרי כל הפעמים שהבן אדם העליב אותי והשפיל אותי הייתי כל כך עייפה להסביר שוב במה הוא לא בסדר. הפעם הוא לא בדיוק התנצל, הוא הסביר לי קצת את הסיטואציה ושוב המשכנו משם, אבל אני חושבת שזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
שוב ממשיך הקשר, ואז יום אחד בשיחה פתאום הוא העז לשאול אותי ״מה הדברים שאני עושה לא בסדר,, אחרי שאת מכירה אותי כבר תקופה,, שמונעים ממני להיכנס לזוגיות בזמן הקרוב?״ הייתי בהלם. לא ידעתי מה לעשות. איך להגיב. איך מגיבים לשאלה כזאת כשזה בן אדם שאת אוהבת?
בואו נתחיל בזה שלא היה לי ממש מה להגיב, כי אני באמת אוהבת בו הכל, עם הזמן למדתי לאהוב הכל, אבל איך עונים לדבר כזה?
ואז עניתי, לא דיברתי בצורה הרגילה שלי, הטון שלי השתנה אבל עדיין עניתי.
מפה לשם הגענו לויכוח מסוים (לא רלוונטי על מה) ופתאום הוא הודה בפניי, הוא אשכרה הודה בפניי שכל הדברים שהוא עשה לי עד היום, כל החרא והסבל שהוא העביר אותי דרכו היה באיזשהו מקום בפנים בכוונה, כאילו הוא רצה שאני אתרחק, בכוונה. הוא טוען שזה לא באמת באמת בכוונה, שאלו דברים שהוא לפעמים עושה לאנשים אבל זה לא באמת הוא, אלו דברים שפשוט קורים. לא ידעתי איך להגיב.
באותו לילה התפרקתי ובכיתי המון, בארבעה ימים שאחרי היה פשוט נתק, לא דיברתי איתו (לא שהוא שלח הרבה הודעות, כנראה שהוא הרגיש כאילו הקשר מגיע לסיומו).
אני הייתי צריכה שקט, הייתי בהלם. באיזשהו מקום זה כן הרגיש בכוונה, כאילו הוא היה פחדן בשביל לנתק איתי קשר בעצמו אז הוא היה עושה לי דברים כאלו מזעזעים, אבל עדיין הייתי בהלם מוחלט שהוא הודה בפניי על דבר כזה נורא.
הכנתי הודעה רשמית כזו לניתוק קשר, ממש מגילה חזקה ומשמעותית כזאת. כל פעם שעברתי עליה וקראתי אותה התחלתי לבכות, היה לי כל כך קשה רק לכתוב אותה, רק לקרוא אותה, אז לשלוח אותה? הפחד שיתק אותי
אחרי ארבעה ימים של נתק פתאום הוא התקשר, לא עניתי ולא ידעתי אם לחזור אליו או לא. בסוף נפלתי והתקשרתי, הוא שאל מה נסגר, המצאתי לו איזה משהו ומשם המשכנו כרגיל.
פה ושם כשהייתי מזכירה לו את הפגישה שמעולם לא קרתה, הוא היה עונה לי בשלילה. טוען שהוא לא מוכן עדיין. לפעמים הוא היה מציע להיפגש אבל בצחוק, ככה שזה היה מדכא אותי אפילו יותר.

ולסיכום
אני חושבת שאני מאוהבת, אני חושבת שאני נמצאת בסיטואציה אמיתית של אהבה נכזבת, אני מרגישה את כל הסימפטומים של אשמה, דיכאון, אובדן ביטחון עצמי. הכל. אני מרגישה כאילו אני מאבדת את עצמי.
מה שכן, אני מרגישה כאילו הוא הבן אדם הנכון, בחיים אל הרגשתי ככה כלפי אף אחד, אני מרגישה כאילו יכול לצמוח איתו משהו מדהים שיהפוך אותי למאושרת באמת.
איך אני יכולה להביא אותו למצב כזה? אני מיואשת, מותשת וכל כך עייפה
איך אני יכולה לגרום לו לרצות אותי בחזרה, לאהוב אותי גם אבל בצורה זוגית. איך?


איך הגעתי למצב של אהבה נכזבת? ועוד דרך האינטרנט??? :,(