יש לי חבר כבר שנתיים, אנחנו בכיתה י״ב ואני אוהבת אותו יותר מאת עצמי. אנחנו לומדים באותה כיתה אז אנחנו כל הזמן ביחד, ואפילו יום בלעדיו אוכל אותי מבפנים. אני מכירה בנות שהיה להן חבר המון שנים ובצבא הולכים למקומות שונים ומתרחקים ולפעמים נפרדים ואני לא יכולה לחיות בלעדיו. מבחינתי היינו מתחתנים ועוברים לגור ביחד היום. אני כל הזמן זורקת לו דברים כאילו בצחוק על חתונה והוא ישר אומר שאין לנו מה לדבר על זה עדיין ושאם זה יקרה זה יהיה עוד הרבה שנים, אבל זה לא מה שאני רוצה. למען האמת אני גם לא רוצה להתגייס. הייתי מעדיפה להתחתן איתו ושתהיה לנו משפחה במקום להיפרד ממנו ליותר משנתיים.
לאחרונה התחלתי לפחד מזה יותר ויותר ככל שאנחנו מתקדמים לסיום התיכון, ובצעד נואש לפני שלושה חודשים פשוט החלטתי לא להתחיל את בחפיסת גלולות החדשה שלי. בהתחלה אמרתי לעצמי שזה כאילו ״פספסתי״ כמה גלולות ושזה בסדר אבל עכשיו אני כבר שלושה חודשים לא לוקחת גלולות בכלל. הפסקתי גם את התזכורת בפלאפון לקחת אותן, אבל אחרי כמה שבועות חבר שלי התחיל לשים לב אז החזרתי אותה ואני אפילו סוג של מעמידה פנים לידו שאני לוקחת אותן. אני כן יודעת שזה לא בסדר לעשות לו את זה ולשקר לו ככה אבל אין דבר שאני יותר רוצה מלהגשים את החלום שלי למשפחה איתו, ואני באמת מוכנה שכבר נתחתן והכל.
באופן כללי לא דיברתי על זה מן הסתם עם אף אחד אז הייתי חייבת לפרוק, ועוד משהו שקצת מוזר לי הוא איך אני לא נכנסתי עדיין להריון? אנחנו בני 17-18 ואמורים להיות בשנים הכי פוריות שלנו ולמען האמת חשבתי שזה יצליח כבר בחודש הראשון, אבל כבר פעם שלישית שבדקתי וכלום. אני גם לא יכולה ללכת לבדוק את זה כי אז ידעו שניסיתי להיכנס להריון. תודה למי שקרא עד לכאן
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות