טעם אישי
שלום,
אני אפרט על עצמי בקצרה, גדלתי במשפחה נורמיטבית שמקבלת את הנטיה המינית שלי. אני כן שלם עם הנטיה המינית שלי והייתי במספר קשרים.
עם זאת, אין לי חברים להט"בים. מעולם לא הרגשתי צורך לחפש להכיר להט"בים (כשלא מדובר בזוגיות).
אך יש משהו שאני לא יכול להתגבר עליו.
אני נגעל מאוד מהסממנים שנחשבים כ"מיין סטרים" של "התרבות הלהט"בית" (מוחצנות, דיבור על עצמי בגוף נקבה, תנועות ידיים\תנוחות נשיות, צביעת שיער,עגילים,קעקועים ואפילו טעם במוזיקה).
אני מסתכל על אנשים כאלו ומזדעזע כל פעם מחדש!
אני לא מבין איך יש משהו משותף ביני לבינם ואפילו מתבייש בעובדה שכולנו שייכים ל"אותה קהילה".
בהרבה מובנים אני מרגיש הרבה יותר שייך לקהילה ההטרוסקסואלית("סטרייטים") למרות שאני הומו.
המשפחה שלי לא פרימיטיבית אבל כן חינכה אותי לא להתנהג בצורה שנתפסת כ"נשית" (במיוחד כדי לא לספוג הצקות בבית הספר) אבל לפעמים אני חושב שאותו חינוך תרם לתחושת הגועל שלי מה"מיין סטרים" שעליו דיברתי.
אני חושש שזה יפגע בי מבחינת קשרים בעתיד(אני יודע שאני לא מסוגל להימשך לאדם כזה, מניסיון. אפילו רגישות *יתר* נתפסת כנשית מדי בעיני ומורידה לי מאוד).
אשמח לשמוע את דעתכם:
האם מדובר בעניין של טעם אישי (ואני פשוט לא נמשך לאנשים כאלו) או שהחינוך שספגתי בבית השפיע מעבר למה ששיערתי?
האם הניכור שאני חי חש כלפי הקהילה נדיר\נפוץ?
נ.ב - מתנצל מראש על כל הכללה שביצעתי, אני מקווה שהצלחתי להבהיר את כוונותיי.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025