אני מתחרפנת. אני שוקעת לדיכאון לאט לאט וזה נהיה קשה יותר ויותר מיום ליום. הציפיות של ההורים שלי גבוהים כלכך ואני מרגישה כאילו אני לא מצליחה לרצות אותם.
רוב הזמן אני קמה מוקדם להכניס את אחשלי הקטן לגן )כאילו באיזה שש ומשהו( . אני מארגנת אותו ומכינה לו כל מה שהוא צריך ולאח שלי הקטן )הוא ביסודי( אני גם דואגת להכל. אני קורסת ואני מרגישה כאילו אני טובעת. ההורים שלי תמיד גאים באחים הגדולים והקטנים שלי על כל הישג הכי קטן. אני לא מרגישה שהם מעריכים אןתי מספיק. אני לפעמים חושבת שאני יכולה למות והם ישימו לב רק כי אף אחד לא דאג לאחים שלי הקטנים. כואב לי לחיות. אני נכשלת בלימודים ואני מרגישה כמו כישלון אחד גדול.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות