היי לכולם, ישלי קהס 42 שאובחן לי עוד לפני הגיוס, התגייסתי לפני ארבעה חודשים לטירונות קצרה של 02 בעיר הבהדים, שהייתה לי מאוד קשה ברמה נפשית, אפילו הייתי אצל קבן שוב יום לפני ההשבעה. במבט לאחור אחרי שזה נגמר זה דווקא היה משהו מיוחד, ידעתי שתוך 3 שבועות הסיוט הזה נגמר ואני חוזר הביתה לסדיר וזה שונה לגמרי ממה שעברתי בטירונות (לפחות ככה חשבתי)
הגעתי לסדיר, יומיות, בסיס בתל אביב, לכאורה החלום של כל חייל.. אבל לצערי זה לא ככה. הנסיעה כל בוקר היא שעה וחצי (אני נוסע כרגע ברכב, כל המשכורת הולכת על דלק, כן ניסיתי תחבצ וזה עוד יותר סיוט.) ובחזור היא שעה בערך. רוב הימים אני יוצא ב7:30 חוזר ב16:30, פעם, פעמיים בשבוע חוזר ב18:30. השגרה הזאת שוחקת אותי וזה לקום לסיוט כל פעם מחדש. אני בוכה כל יום מול החייל שחנך אותי ואני כולי ממורמר ומדוכא ואני לא מדבר עם אף אחד ונלחץ מכל מיני שטויות שכל העבודה נופלת עליי כי חיילים שמסביבי משתחררים ודברים כאלה. אני מרגיש כמו פסיכי אבל לא רוצה להיות כזה, כזה שמשתחרר על נפשי, כזה שלא נורמלי כמו כולם.. המשפחה שלי גם דוחפת אותי להישאר ולהיות כמו כולם.. הם גם לא רוצים להשלים עם העובדה שאני לא נורמלי. בקיצור לא יודע אם זה סוג של פריקה או קריאה לעזרה אבל אני כבר באמת לא יודע מה לעשות, ממש רע לי ולא חשבתי שזה יהיה ככה. אני סופר כל יום, כל שעה, אפילו כל דקה והזמן לא זז, נשאר לי עוד שנתיים ושלוש חודשים וזה פרק זמן עצום שאני לא יודע אם אצליח לשרוד אותו. מצד שני גם לוותר זה יהיה החלטה גרועה כי זה ישאיר לי כתם לכל החיים שוויתרתי כמו ילד קטן על שירות כל כך טיפשי ומפגר, הכי "קל" שיכול להיות וכל חייל קרבי חולם להתחלף איתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025