ורטיגו מתחולל בתוך החיים שלי: להתאהב בנשואה צעירה עם ילד

מתנצל מראש על הפרולוג הארוך, מקווה שיהיה שווה את זה.

אז אני בן 31, רווק, מתגורר בתל-אביב עיר הולדתי, מנהל אחלה קריירה, משכורת יפה ובלה בלה (קטע כזה שאנשים מוכרחים קודם להבהיר כמה שהם בסדר לפני שהם מסבירים למה הם לא בסדר).

מכל מקום, לאחרונה יצרתי קשר עם מישהי באפלקציית היכרויות – לא הייתה לה אפילו תמונה, אבל זרמתי עם המומנט והיא זרמה עם ההודעה. לאחר שיחה די קצרה, היא שלחה לי כמה תמונות, והתלהבתי – כי היא הייתה בדיוק הטעם שלי במין הנשי. כמה שעות אל תוך השיחה, הרגשתי כימיה ואולי געגוע למשהו שהרגשתי די מזמן.


היא שאלה אם אני משתמש בטלגרם. התחלתי לחשוד. בטלגרם היא שאלה אם אני מוכן לפצצה – ואז אמרה שהיא נשואה ועם ילד בן חצי שנה. מיד הבנתי, אם היא מכניסה את עצמה לטריפים רגשיים ורוחניים כאלו, על אף שהיא רק בת 28, מיטב שנותיה, אני צריך לקחת את הרגליים שלי וללכת. כי לא כדאי לי לחלום - משום שזה לא יתגשם. ואם זה יתגשם, זה יגמר מהר. ואם לא יגמר, אז יתנפץ לי בין הידיים, ואם לא בידיים - אז עמוק בתוך הלב.

אוי הונאה עצמית יקירתי, את יריבה אכזרית. הפלירט היה עמוק בתוך התנועה, וההונאה העצמית התורנית החלה לפמפם לי במרכז התודעה: "לא יצא מזה כולם. תירגע. היא בטח מתחזה, אני רוצה לדעת אם היא מתחזה. או שהוא מתחזה". הונאה נוספת שצצה לה גרסה, "אם היא לא, אם היא ממשית. ברור שלא יהיה פה כלום. מה יש לי לחפש עם אדם שלא פנוי רגשית? וחמור מכך – שיש לו משפחה שאין לה שמץ מהלופ הזה".

לא אלאה בפרטים, אבל חתכתי ממנה די בהתחלה. לא הפסקתי לדבר על הפיל שבחדר, הפיל שעוד רגע דורס אותי ("יש לך משפחה", "אני לא מתכוון לפרק אותה", "את לא יכולה לתת לי אף פעם את מה שאני צריך", "את לעולם לא תהי נאמנה. לא לגבר ולא לאלוהים").

היא אמרה לי כמה דברים. קודם כל, מותק כדאי שנחתוך את זה כי אני לא מחפשת פה רומן רגשי, תן לי חוויות קטנות. דבר שני, אני מכונה משומנת – כבר לפני שנים הבנתי שאני לא אצליח לחיות בתוך השיממון הרוחני הזה. דבר שלישי, מגיע לבעלי שאנאף עם מישהו שהוא "פחות ממני", שלא אקשר אליו רגשית.

בכל אופן. המשכנו לשוחח. שיחות סקרנות של ניהול חיי משפחה נוצצים בראי של חיים כפולים. היא סיפרה שהיא בגיל 17 התנקתה מסמים קשים שדחף לה החבר העבריין והנרקומן שלה דאז, שהיא חוותה אונס מצד מכר של אותו האדם עבור מנת סם, שהיא עד היום לא שותה אלכוהול.

לפני כמה זמן מה כוחי לא עמד לי ונפגשתי איתה בחדר גדול וגבוה במלון שהיא שכרה עבורנו. תבינו - זה לא הריגוש לבדו, אני באמת מתאהב בה. אני מרגיש נורא, אבל אני לא מצליח לעצור את הטריפ הזה והרגש מערפל לי את כל החשיבה הרציונאלית עד שכואב לך לחשוב רציונאלית. ואני מודה, יש לי קטע עם עוצמות שלא באמת הצלחתי להיגמל ממנו ולכן אני בקבוצת סיכון לטריפים מעין אלו שלא ירפדו לי ולו במאום את הנפש, הצרכים הרגשיים והשיט הרגיל.

תחושת הבחילה תוקפת אותי יותר כשאני מביט בתמונות של בעלה ברשתות החברתיות. הם יחד שמונה שנים, נשואים שנתיים, לפני חצי שנה הביאו את בנם בכורם לעולם. לבחור אין פשוט מושג והוא נראה אחלה גבר, ואני בעיניי עצמי נראה צל חיוור של מצפן מוסרי.

מאוד לא ברור לי מדוע הקדשתי כאן כמה דקות עמוקות בלילה כדי לכתוב את האמור. אני לא מחפש עצות כי החיים הם לא סדרת טלוויזיה. לא הכול פתיר תוך פרק או עונה, ואומץ מצד הגיבור. ולפעמים מאוד מפתה לפשט מערכות יחסים אנושיות באמצעות אמיתות דוגמטיות ומוסרניות שמבחינות בין "טוב" ו-"רע" - כשבפועל, בחיים האמיתיים, כל אחד מנסה לשרוד כמיטב יכולתו, ואיש לא יכול באמת לקבוע מה טוב יותר עבור האחר – אלא רק עבור עצמו.

אולי אני מחפש במה כדי לפרוק את כל הרפש שאוכל לי את הנשמה מן הפנים אל החוץ. נראה מה יצא מכל זה.

תודה לכל מי שקרא ובכלל, לא מובן מאליו עבורי כלל :)