בגיל שתיים עשרה קלטתי שאני לסבית, יצאתי מהארון לחברות והחברים הכי טובים שלי, לאחותי הגדולה ולאיזה רבע מהכיתה שלי.
אז אני זוכרת שחלק מהחברים שלי שאלו אותי מתי אני הולכת לצאת, וזה משהו שחשבתי עליו כבר כמה שנים.
אבל אני די בטוחה שכשאני אגיד להם, הם יגידו שאני יותר מדי צעירה ושאני סתם מבולבלת. ואם להגיד את האמת, אני לא רוצה לבאס אותם, כאילו אני זוכרת שפעם אמא שלי ואני צפינו באיזו סידרה וכאילו היה שם איזה קטע די הומופובי אז שאלתי אותה:״למה כשילד יוצא מהארון אל ההורים, ההורים מתנהגים כאילו זה סוף העולם?״ והיא ענתה לי:״כי הורים רוצים שלילדים שלהם יהיו חיים טובים, וכשהם המואים זה כבר יהיה מסובך.״ אני לא רוצה להיחשב כאבל להורים שלי בקטע של:״היא לסבית, איזה באסה.״ ואני גם לא רוצה להלחיץ אותם בעניין של לספר לכל המשפחה, כי אני בטוחה שהם לא ירצו לספר לכולם אבל הם ידעו שזה יעליב אותי.
המוח שלי גם לוקח אותי למקומות הכי גרועים, והמצבים הכי נוראיים שיכולים להיתרחש אז אני פשוט מפחדת שכשאני אספר להם, זה יתחיל דרמה במשפחה, כאילו ״אומייגאד היא לסבית, איך עכשיו נתמודד עם זה?״ אני לא רוצה להיות נטל... אולי הם גם יתחילו כאילו לשאול:״מה? למי סיפרת?? למה סיפרת להם??״ וממש כאילו יתערבו בלמי סיפרתי ולמה סיפרתי, או יתחילו כאילו ממש להיתבייש בי, נגיד אם נלך לבני משפחה או חברים, אולי הם יגידו לי:״אל תספרי להם שאת לסבית.״
אבל אני כן רוצה לספר להם משום שזה סוד שדי פוגע בי, אני מהאנשים שלא שומרים סודות, ותמיד פתוחים, אז אני מרגישה שזה סוג של מקשה על הנפש שלי.
שנה שעברה הייתה תקופה מאוד קשה בשבילי וכשניסיתי לספר להורים שלי שאני בדיכאון, הם שאלו אותי:״למה את בדיכאון?״ ולא יכולתי להגיד שזה בגלל שאני מסתירה מכם שאני לסבית, אז הם לא האמינו לי שאני בדיכאון, אז הייתי ממש לבד.
ואני רוצה לעצור את הצפיות שלהם כלפיי כבר עכשיו כי כשאני אהיה בגיל יותר מבוגר, הם בטח יקחו את זה יותר קשה. נגיד העובדה שלא יהיה לי חבר ורוב הסיכויים שאני אביא בחורה הביתה.
אני ממש לא יודעת, חלק ממני לא רוצה לקחת את הסיכון, החלק השני דווקא רוצה פשוט לשחרר את הסוד הזה החוצה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות