אני לא יודע איך אני בכלל מסוגל לכתוב את זה, בכנות. זה אנונימי כי אני מת מפחד שמה שכתוב פה יגיע לאנשים שמכירים אותי.
כל היסודי הוא ערפל אחד גדול של התעללות מינית מחונך בבית ספר והתעללות פיזית בבית מסבתא שלי.
זה נמשך עד החטיבה. כמעט כל הגוף שלי מכוסה בצלקות,שילוב מזעזע כזה של פגיעה עצמית ומה שעברתי עם סבתא שלי.
הפסקתי עם פגיעה עצמית, אבל הצלקות בולטות. מאוד.
אני לא מסוגל להסתכל על עצמי.
אני לא מסוגל להתמודד עם מגע, כל סוג שהוא. אני בקושי הולך לרופא כי אני לא מסוגל שיגעו בי או יראו אותי. רוב הפעמים שאני חולה או פצוע בהן אני מתמודד בשקט לבד ומקווה לטוב רק כדי שלא יגעו בי ושאני לא אצטרך להתפשט מול אף אחד.
אני הולך לצו ראשון בקרוב.
אם יכריחו אותי אפילו להוריד חולצה או לתת לרופא לגעת בי בכלל, אפילו מעל בגדים, אני לא יודע אם אני אוכל להמשיך לחיות אחר כך.
אני כל-כך מפחד מזה. כל-כך.
ממילא אי אפשר לגייס אותי. (אני בן יחיד לאם חד הורית נכה, והיא לא מאשרת שיגייסו אותי, בנוסף למלא בעיות רפואיות וכמה אבחנות פסיכיאטריות)
אני לא יודע איך לעצור את זה מלקרות. אם יש דרך, בבקשה, בבקשה תגידו לי. אם מישהו יודע מה לעשות במצב כזה, כל עצה תעזור. אני מפחד כל-כך.
אני בקושי מסוגל להפסיק לרעוד.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות