למה כולם כול כך רעים אליי? יש לי לב טוב ומנצלים אותו

כול העולם רע אליי, כולם, "חברים" , " משפחה "
ואין לי אף אחד בעולם הזה, אני לעולם לא הייתי אופציה מספר אחת של מישהו, אף אחד לא העדיף לבלות את הזמן שלו איתי, אולי כברירת מחדל, וגם זה בקושי,
חברים , בקושי יש לי, על יד אחת אני יכולה לספור את כולם וגם הם, לא החברים הכי טובים, חלקם חברות של בית ספר ולא מעבר, והשאר חברים פעם ב ....
הייתה לי חברה אחת טובה מגיל 0 לפני חצי שנה היא פגעה בי הרבה מבלי לשים לב זיזלה בי ,ראתה בי כמובן מאליו , בכל מקום אני מובן מאליו , אז ניתקתי איתה קשר אחרי חודשיים בערך , הצחננה שאסלח לה אחרי שהבינה שכולם יצאו חראות איתה , וחזרנו להיות חברות באמת הרבה יותר טובות מפעם , בחודש האחרון היא חזרה לקשר עם אלו שפגעו בה וממני התרחקה , הידרדרה , מושפעת, זה הגיע למצב שפתאום בלי התראה, הורידה לי עוקב והורידה ממני אלייה, (סוג של חסמה רק בלי לחסום( וזה ממש לא יפה, היא ידעה כמה אני פגיעה, היא באמת ידעה הכל, ההורים שלנו חברים, והיא סתם בת זונה, סליחה על המילה, אבל עצוב לי, מרגישה סוג של נוצלתי, כי הייתי סוג של הברירת מחדל שלה, והנה עכשיו שהיא התקדמה, מחקה אותי, ולעולם לא פגעתי בה, באמת שלא, למרות שאותו קטע עשתה לי לפני חצי שנה, אבל נתקדם ממנה, סתם חרא של ילדה, אינטרסנטית, עם לב באמת רע
ויש לי עוד שתי חברות טובות אבל הן פחות זורמות ליציאות וכאלה יותר לבית ספר , ופעם ב... סיבוב פה ושם, קניון וזנ
וזהו, הכרתי עוד הייתי חברה של עוד שבחרו להתרחק, וחנתק איתי קשר,
ואת האמת, כי הייתי טובה מידי, הייתי מובן מאליו, אני עדיין מובן ומעליו,
בחיים לא פוגעת, לא מסננת, תמיד זמינה, תמיד זורמת, יש לי גם חסרונות כן, אבל יותר יתרונות, והיתרונות האלה, הוא סוג של חסרונות
יש לי לב זהב, באמת שכן, אני פגיעה מאוד
כותבת את זה ובוכה,
שישי אני לבד עצובה במיטה,
חמישי סופש כולם מבלים ואני בבית,
ולפעמים עם החברה הזאת שהייתה, הייתה לוקחת אותי לבילויים עם חברים שלה, והם באמת אהבו אותי, או לפחות ככה הרגשתי, ונראה לי שהיא קינאה, שאני "רוכבת" על גבה, כי בכל זאת חברים שלה,
אז ופה ושם היו לי בילויים,
והיה לי גם מישהו שאהבתי, אומנם לא היינו יכולים להיות זוג בגלל פער גילאים, אבל היה בינינו, יותר מיניות, אבל גם הוא לא הקדיש לי זמן מעבר, וכאב לי הלב שהוא יוצא עם בחורות ולהן מקדיש זמן, ומחשבה,
אז מה אם אני קטנה, מה זה אומר שאין לי רגשות אלייך, אני עדיין אוהבת אותו והוא עדיין פה, אבל אני די בטוחה שעכשיו יש לו חברה, ואני תמיד אצלו באש קטנה, ואם יש לו חברה, אז אני לא רוצה אותו, כי זה מגעיל לבגוד, וכמו שלא הייתי רוצה שיעשו לי, ככה לא אעשה לאף בחורה,
אבל עכשיו אני חושבת שחזר להיות רווק, יצא עם מישהי תקופה ועכשיו כבר לא,
ועדיין אין לי אך אחד בעולם
אף אחד לא מקדיש לי זמן
אבא שלי פגע בי לפני שנה ולא דיברתי איתו תקופה ארוכה, אחרי חצי שנה, הצלחתי טיפה לסלוח, ואז חזרתי אחרי תקופה להיות המובן מאליו, והוא חזר לפגוע בי, אז עכשיו כבר חודש שלא דיברתי איתו, וזה אפילו לא מזיז לו, *לא גרים באותו בית , אמא שלי עסוקה בבעיות שלה, בריאותיות וזה אבח מבלי לשים לב, היא מכבידה עליי נורא, היא בסדר, אבל מתהפכת די מהר, ואני סובלת את כול העולם,
בית ספר רק עכשיו חזר, וגם מזה אני ממש לא שמחה, אני אהבתי תקורונה, צסגרים, תבידוד, כי סוג של צרת רבים חצי נחמה, אם אני בבית אז כולם, ולפני כמה חודשים אחי התגייס והוא כמעט ולא בבית, ושהוא פה אנחנו רבים אבל שלא הוא חסר לי נורא, כי אני סופגת את הלבד, את הבדידות, והנה אני כאן, חי אף אחד בעולם, כלכלית גם אף אחד לר עוזר לי, עושים לי טובה שהם קונים לי תאוכל שלי, כאילו קנו לי בית מתנה, וחושבים שלגדל ילדים זה בחינם בלי הוצאות, וככה זה אצלי, קמה לבד, עושה הכל לבד, ויושנת לבד, מבלי אף אחד, ואף אחד לא מעריך, אני לא נכנסת לזון, ואמרו לי שיכולים להשאיר אותי כיתה, אני יודעת שבסוף הכל חולף וזאת בסך הכל תקופה, אבל איך לעבור אותה? , עם איך שכולם מתנהגים אליי, כאילו אני אויבת, ואני בסך הכל אוהבת,
יש לי יום הולדת שבוע הבא )
(15, וזה לא מעניין אותי, כי אם היו לי חברים אולי הייתי עודה מסיבה, כרגע מזל טוב ושיגמר,
שנה הבאה אני עוברת לתיכון חדש עם הרבה שאני מכירה שכבר שם, אבל איך להעביר תחצי שנה,
הזאת, איך לגרום לכולם להעריך אותי, אולי להיות רעה? חוצפנית? אולי לסנן, להיות פחות זמינה, להיות ביץ, איך תעזרו לי בקקשה כי אתם התקווה האחרונה....
אני סוג של גל גברעם באופי ואני גם מנסה לשנות תדברים, את הפתיחות, אני לא כח כך שלמה עם עצמי אבל באמת שיש לי לב טוב ומנצלים אותו