כבר הרבה זמן אני מרגישה לבד,יש לי חברים אבל איכשהו אני עדיין מרגישה בודדה לפעמים..
אני מרגישה מקופחת על ידי ההורים שלי..לדוגמא:אחותי הקטנה מציקה לי הרבה פעמים (את הרוב אני סופגת) אבל אחרי כמה פעמים אני מתעצבנת ויוצאת עליה,ואמא שלי?היא כועסת עליי ואומרת לי שאני לא בסדר שאסור לי לדבר בחוצפה (אני לא מתחצפת,אני פשוט לא מסכימה איתה) ומבטלת אותי ומקטינה את הרגשות שלי..
מאז ומתמיד אני לא אוהבת את עצמי,ולפני כמה ימים היה איזה רגע שממש היה לי קשה ובכיתי ועמדתי מול המראה וצעקתי והסתכלתי בארון ושוב בכיתי ובאמת היה לי קשה,אמא שלי (שהיא דרך אגב רזה וחטובה) אמרה לי שנמאס לה כבר שלוקח לי שנים להתארגן..
אין לי עם מי לדבר אני מרגישה לבד, נמאס לי כבר להתמודד,נמאס לי לבכות וכבר אין לי כוח לזה..
קשה לי לעמוד בציפיות שלי עצמי ואני מאכזבת את עצמי על בסיס קבוע,ועוד יותר קשה לי לדעת ולראות שאני מאכזבת את כולם סביבי..אני פוגעת בכולם ונמאס לי..
אני אוכלת אבל מרגישה רע עם זה,ואז אחרי כמה שעות בוכה על זה ואוכלת משהו מתוק..ואז אני מרגישה עוד יותר רע..
אני חושבת שאני בדיכאון אבל אני לא יודעת אם זו סתם תקופה קשה וזה יעבור כי כן יש לי רגעים שמחים..
אני רוצה לבקש מההורים שלי לקחת אותי לאיבחון לדיכאון ואני לא יודעת איך...אני לא יודעת אם זה נקרא מחשבה אובדניות אבל לא ממש אכפת לי למות,זה לא ממש משנה לי אם להמשיך או לא..
לפני חודשיים בערך יצאתי מהארון כביסקסואלית (יש לי את הרגשות האלה לשני המינים כבר שנתיים והרגשתי שביסקסואליות זו ההגדרה המתאימה לרגשות שלי).
יצאתי בפני החברים שלי והם קיבלו אותי,לפני שבועיים יצאתי אל אמא שלי והיא אמרה לי שזה לא הגיוני כי טני בת 13 ועוד אני לא יודעת מה זה רגשות רומנטיים..וכשניסיתי להסביר לה היא ביטלה את מה שאמרתי..
אני עוברת משהו כנראה ואני לא יודעת מה,אני לא יודעת איך להסביר את מה שאני מרגישה ואמא שלי אמרה לי שאם אני רוצה שיעזרו לי אני צריכה לדעת להגיד לה מה אני צריכה.
מה לדעתכם/ן לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות