למה אנשים כל כך רעים?

הכרתי מישהי לפני שנה ודיברנו המון בוואצפ ובשיחות וידאו.
היינו ידידים מאוד טובים ונפגשנו לראשונה לפני חודשיים.
נפגשנו 3 פעמים וקבענו להיפגש שוב. דיברנו על זה והיא אמרה שהיא תעדכן אותי בנוגע למתי היא פנויה. היא שכחה לעדכן אותי (מה שעורר אצלי טריגרים לחוסר ביטחון אבל זה עניין לשאלה אחרת).
התעצבנתי עליה בגלל זה ואמרתי שירד לי החשק לפגוש אותה.
היא אמרה סבבה ולא דיברנו יום.
כשרציתי לחזור לדבר איתה אחרי יום ונרגעתי, היא נהייתה קרה אליי באופן מוגזם. היא החליטה שהגזמתי ושהיא לא מסוגלת לתת לי את מה שאני צריך (שזו החברות בינינו אם אני מבין אותה נכון).
היא פשוט התהפכה בבת אחת.
וזה לא שאני עיוור. זה לא שזה תמיד היה שם וזה היה תירוץ. היא לגמרי חיכתה לכל פגישה שלנו וחפרה לי כמה באסה שהיה פעם שלא יכלנו להיפגש.
מהר מאוד היא אמרה לי שהיא רוצה לסיים את הקשר שלנו. כיבדתי את זה וניסיתי להבין את הנימוקים שלה לכך, בצורה בסיסית. היא החליטה לחסום אותי מהוואצפ. גם כששלחתי הודעות בפייסבוק ואינסטגרם כדי לבקש לקבל הסבר לפני שננתק את הקשר (וציינתי שאני מכבד את הבקשה שלה ורק רוצה לסיים את זה כמו בני אדם), היא מיד חסמה אותי ללא תשובה.
כשניסיתי להתקשר אליה, היא אמרה לי שאם אמשיך, היא תחייג למשטרה.
פה נדלקה לי נורה אדומה. הרגשתי נורא. מה אפשר לעשות במצב הזה?
מצד אחד, אני בסך הכל מנסה לדבר עם מישהי שחשובה לי והדבר הכי לגיטימי בעולם זה לסיים את הקשר בצורה אנושית.
מצד שני, אולי מרגע שהיא החליטה לחסום אותי זה כבר לא לגיטימי ליצור איתה קשר.

בכל זאת, זו לא מטרת השאלה שלי.
המטרה שלי היא לשאול - מדוע אנשים רעים כל כך?

למה לאנשים לא אכפת מהצד השני וממה הוא מרגיש?

למה אנשים לא יכולים לסיים דברים בצורה נורמלית גם כאשר הם בחרו לסיים אותו?


אני אציין דבר נוסף, הידידה הזו הייתה האדם הקרוב ביותר אליי בתקופה לאחר שהאקסית שלי עזבה אותי וידעה הכל על הפרידה שלנו. היא ילדה על התקפי החרדה שנהיו לי ולא היו קיימים מעולם לפני. היא יודעת על בעיות האמון וחרדת הנטישה שפיתחתי ודיברנו המון על הדברים האלה.
בנוסף, היא בעצמה מתמודדת עם דברים דומים כי האקס שלה שיחק לה מאוד ברגשות.
אני לא אפרט המון על התקופה שלי אחרי שהאקסית שלי נפרדה ממני אבל בקצרה, הרגשתי נורא המון חודשים. גם ממנה לא קיבלתי סיבות והקשר פשוט נקטע (הפרידה הייתה בהודעה!!!)

איך אחרי שבן אדם כל כך חשוף בפניך, ואתה מכיר את כל העצבים הכי הכי הכי רגישים אצלו, אתה יכול להתנהג ככה?

גם אם הייתי מתעב בן אדם ורואה אותו סובל כל כך, הייתי מקדיש לו מספר דקות מינימלי ואנושי כדי לשמוע אותו.

אני לא מקבל טיעונים כמו "קשה לה מדי". אלה דברים ששמעתי על האקסית שלי אבל לא יכולים להיות מקובלים כאשר זו ידידה שלא היה בינינו כלום. היא גם הייתה קרה וזה היה נראה שהקושי הוא לא הסיבה להתנהגות שלה.

למה אנשים כל כך רעים?

אולי עשיתי טעות, התעצבנתי על דבר שטותי.
סבבה.
אפשר להיות קיצוניים ולבקש לנתק איתי את הקשר כי אמרתי שירד לי החשק להיפגש (והתנצלתי על זה באותו היום).
אפשר לבקש לא לדבר איתי ולמחוק אותי מהחיים.
אני אחשוב שזה קיצוני ואפילו לא חברי אבל אכבד את זה.
אבל למה לחתוך לבן אדם את הרגשות?
למה פשוט לחסום מכל מקום אפשרי (אפילו את המספר טלפון לשיחות רגילות)?

אני מנסה לדמיין את עצמי עושה משהו כזה למישהו, ופשוט לא מצליח!

ניתקתי קשר ביוזמתי עם מישהי בעבר.
עשיתי את זה בשיא הרגש והייתי מודע לכאב.

איך אפשר לסמוך על אנשים עכשיו? זה הרי יכול לקרות תמיד. האמון שלי ירד ממש אחרי הפרידה מהאקסית ועכשיו הוא ירד הרבה יותר.
אני מרגיש שהלב שלי בונה חומות ועכשיו יהיה קשה יותר להיכנס אליו.
מצד אחד זה טוב. זה שומר עליי.
מצד שני, למה זה צריך להיות ככה?

הנחמה היא שכנראה בעתיד יהיה לי טוב.
הבאסה היא שיכול מאוד להיות שאפגע שוב.

כן, כן. אלה החיים.
אבל לעולם לא אקבל כנראה תשובה אמיתית לשאלה - למה?
יש לי ביקורת על עצמי. אני יודע שאני מגזים לוקח דברים קשה מדי.
יש דברים שאני מאוד רגיש אליהם.
אבל השאלה הזו באה דווקא מהשכל.

במקרה הזה, התוצאה לא הייתה מקרה של תהליך, היא הייתה מיידית (בוודאות.)

איך לעזאזל אדם מוחק אדם אחר, שהיה קרוב אליו מאוד, בשנייה אחת?