טוב אני בת 17 וחצי ויש לי חבר בן 18 וחצי אנחנו כבר 8 חודש יחד וסבתא שלי בהתחלה נורא אהבה אותו הוא היה כמו בן בית כאן, בישל לנו היה מוציא את הכלבים לטיול שם את סבתא שלי בעבודה ומחזיר אותה, קונה לה סיגריות ותמיד עזר במה שהיה צריך, סבתא שלי אישה נורא קשה, ביקורתית ולא סומכת על אף אחד פעם היא רבה איתי כי לא ידעתי למה חבר שלי לא עובד יום אחד ואמרה שאני חסרת אינטיליגנציה, ולא מעריכה את עצמי, בקיצור היא פעם אהבה אותו יחסית ואז לפני כמה ימים היא ביקשה שחבר שלי יקנה לה סיגריות והוא לא יכל כי הוא היה בעבודה אז היא התעצבנה ואמרה לי "הוא אנטיפט והוא לא יכנס לבית הזה יותר, זה הבית שלי ואני לא חייבת לך דין וחשבון, אני לא רוצה לראות אותו" אז לא התווכחתי, למרות שלא הבנתי את סיבת הכעס אפילו, הוא לא חייב לקנות לה סיגריות בכל עת והקשר ביניהם זה נטו על הכבוד שלו אליה, אבל היא מנסה תמיד להגיד לי שהוא לא מעריך אותי וצריך לזעזע אותו אז אמרתי לה "למה שתזעזעי אותו? למה שתחנכי אותו? הקשר זה ביני לבינו אני אוהבת אותו והוא עושה לי רק טוב, בחיים לא היתי עצובה בגללו, מה את קשורה לקשר בינינו? את לא רוצה שיכנס לפה אז הוא לא יכנס אבל מעבר לזה זה כבר עניין שלי ושלו" וישר התעצבנה עליי וכעסה, ומעבר לזה היא בקושי מסכימה לי להיות מחוץ לבית אז רוב הזמן הוא זה שהיה אצלי ועכשיו כשהוא לא יכול לבוא יותר אני לא יודעת איך נתנהל וגם כשאמרתי לה שתכף הוא מתגייס ובקושי נראה אחד את השני היא ישר כעסה ואמרה "את רק בת 17" זה שאני בת 17 אוסר עליי לדאוג שלא אראה את הבן אדם שהכי קרוב אלי? ובטח כל מי שקורא את זה חושב "בטח סבתא שלה לא אומרת את זה סתם" אבל כל מי שמכיר אותי ואותו יודע איזה קשר בריא יש בנינו נטול אגו ומלא באהבה ומעבר לזה הוא החבר הכי טוב שלי וגם זה קשר ראשון של שתינו , בקיצור אני כבר התייאשתי
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות