עד לפני כמה ימים לא ידעתי עד כמה מצבי משונה ואני לא מכירה עוד כאלו שיש להם את ה'בעיה' שלי ואשמח לעצתכם ודעתכם.
אין לי רגע דל, אני תמיד חייבת לעשות משהו תכליתי ומועיל ואם לא אני מרגישה לא בנוח.
בעבודה זה מתבטא כשיש לי מטלות אני עושה אותם ביעילות ובזריזות ואז משתעממת והזמן לא זז. עובדת כיום בתור מזכירה במשרד עורכי דין, בראיון עבודה הבוס אמר לי שיש כאן עומס ומצבי לחץ, גם מכל הקולגות כאן גם קיבלתי את הרושם שיהיה לי המון על הראש ושאצטרך לנווט בין הכל כמה שאפשר. יש איתי מזכירה שכרגע בשלבי עזיבה לאט לאט. שאלתי אותה ואמרה לי שבהתחלה היא לא מצאה את הידיים והרגליים. הרגשתי ככה בדיוק שבוע וחצי, הבוס שלי סופר מרוצה וגם העלה לי במשכורת כבר בחודש הראשון, אבל אני משתעממת! יש לי זמן פנוי ומדגדג לי שאני נמצאת במקום עבודה ומזפזפת בפלאפון (שגם בו לא מוצאת כל כך עניין). שמתי לב שאני לא כמו כולם שלפעמים לוקחים הפסקת סיגריה ואספרסו באמצע חוץ מההפסקה שעל פי חוק לוקחת כדי קצת להתאוורר בחוץ, הם מפטפטים קצת וכו אני חברותית אבל ביישנית אז מי שיוצר איתי שיחה אני ממשיכה אבל לא יוזמת (לפחות לא בהתחלה).
גם בעבודה קודמת זה היה אבל זה לא נגמר רק שם, גם בבית אני פרודוקטיבית תמיד עושה משהו, גרתי עם חבר שלי לתקופה קצרה ואני תקתקתי את כל מטלות הבית בו ברגע, לא דוחה דברים וזה יצר בינינו חיכוכים כי ביקשתי ממנו למשל לשטוף את הכלים והוא חיכה עם זה למחר, ואני ושואלת את עצמי למה לא באותו רגע? שבתות כשאפשר להמרח במיטה ויש לנו את כל הזמן שבעולם אני והוא באיזה שהוא שלב קמה כי מיציתי...
אני מרגישה כאילו במרוץ של הזמן אבל זהו שאף אחד לא רודף אחרי, וכשאין לי מה לעשות אני על קוצים.
אולי זה אי שקט נפשי כשלא טוב לי עם עצמי לבד, למרות שזו מעלה להיות יעילה וחרוצה אני נפגעת מזה.
אשמח לעצות מה דעתכם, האם זה חסרון כל כך גדול כמו שאני רואה? מה יכולה לעשות בנושא? תודה מראש (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות