גדלתי בבית עם הורים פרודים שלא רצו להתגרש למען הילדים אבל היו קללות וריבים ובית שטעון בעצבים ולחץ.
אני אקצר את הסיפור ואגש לעניין, מגיל ההתבגרות אני זוכרת את עצמי לא ממש אכפתית, גדלתי עם אמא שלא ממש הייתה קשובה לצרכים שלי וזה השפיע עליי הייתי מנותקת רגשית מעצמי ומהסביבה, לא היה אכפת לי והרגשתי שאני רובוט שחי עח אוטומט בלי יכולת להרגיש משהו
לפני שנתיים חוויתי חוויה ששינתה את כל חיי, חרדןת איומות שמתוכן צמחתי והשתנתי, התחלתי לחוש אמפתיה כלפי עצמי והסביבה שלי. אחרי שנים שאני מנותקת רגשית ובלי יכולת להיקשר/לחוות דברים/ להתאהב והרגש היחיד שחשתי בצורה חזקה זה כעס ותסכול כל זה השתנה והתחלתי להרגיש רגשות של אהבה, קבלה, אמפתיה וכו..
אממה מרגיש לי שאני נהיית רגישה מידי, נפגעת בקלות או שלדעתי זה קורה כי חסר לי אהבה שתיתן לי חוסן וביטחון בחיים. ברגע שאני מרגישה שיש אשם שמבין ומקבל אותי אני חשה תחושה של הקלה, אין לי תסכןל או כעס.
אני מאןד אוהבת את השינוי שחל בי כי אני חשה פתאום רגשות, אני מרגישה שאני חיה את החיים בצורה רגשית אבל עדיין חסר לי חוסן נפשי.
אני לא יודעת כל כך מה השאלה שלי אבל איך מתמודדיפ ממצב שאתה רגיל לחיות חיים בצורה אוטומטית וחסרת רגש חמצב שאתה חי חיים עם רגש?
אני לא יודעת להתמודד עם רגשות כי זאת פעם ראשונה שאני חווה רגשות שהם לא כעס ותסכול
אשמח לעזרה/הכוונה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות