שלום לכולם. אני בן 30 נשוי כמעט 8 שנים. אב ל 2 בנות.
לפני חודש אשתי עמדה ללדת את ביתינו השלישית. בבוקר היא חשה בצירים, הלכנו אל בית החולים, ושם הרופא בדק ואמר לנו תחזרו בערב או מחר, הלידה לא בשלבים מתקדמים. שבנו הביתה. בערך בשעה 16:00 אשתי מזעיקה אותי ומודיעה לי שיצא לה חבל הטבור. מהר הזמנתי אמבולנס, טסנו לבית החולים, הילדה נולדה בניתוח חירום.
הילדה נכנסה לטיפול נמרץ ומתה אחרי שבוע.
בשבועות הראשונים, היה נדמה לי שאני מצליח להכיל נפשית את האירוע. נשארתי רגוע. דאגתי לאשתי לטיפול פסיכולוגי. הטיפול באמת עוזר לה, ונראה שהיא חוזרת לעצמה. הסברתי לילדות שלי על המקרה, כמובן שהם שאלו הרבה שאלות, אבל נראה שגם הם עברו את זה.
אני לעומת זאת, בניגוד להתחלה, התחלתי לפתח סוג של "טראומה מאוחרת"- אני פתאום מתחיל לחשוב הרבה על האירוע, משחזר בראש שלי את הרגעים המפחידים.
בנוסף למחשבות, שהם פחות מפריעות לי, פיתחתי סוג של חרדה / אובססיה כלפי אשתי וקצת כלפי הבנות שלי. חרדה לשבאה לידי ביטוי בכך שאני חש צורך לבדוק איפה הם נמצאים, ולראות שכולם בסדר.
מצד אחד, זה אני מרגיש שזה ממש חיזק אצלי את הזוגיות, הרצון לדבר עם אשתי, לשכב איתה, להיות איתה. מצד שני אני מרגיש שזו לא זוגיות בריאה וזה מגיע ממקום "לא נכון" של הנפש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025