אני אף פעם לא הייתי בן אדם חברותי, אפילו פסיכיאטר שהייתי אצלו בפגישה חד פעמית בשביל יציאה משירות קרבי הגדיר אותי בתור "בעל חרדות חברתיות ונטייה להסתגרות בן אישית". פה ושם בחיים כן היו לי חברים אבל זה היה רק חבר אחד ועם אלף בעיות. תמיד לחבר שהיה לי היו אלף חברים אחרים, אני הייתי עוד אחד מחבריו והוא היה כל עולמי. אני רציתי להיפגש הרבה והוא לא יכל ולא התלהב ממני באותו האופן.
תמיד היו לי בעיות עם החברים הזמניים האלה עד שפשוט נשארתי לבד.
אני חי במשפחה חד הורית שבה לאימא שלי גם אין הרבה חברות, וגם לה היו הבעיות האלה מאותו הסוג. היום אני חייל שעושה יומיות בתפקיד לבד בלי עוד אנשים, כמה שעות ביום, עובד במלצרות ואני סבבה עם כל העובדים אבל הם צעירים ממני, תיכוניסטים ואין לנו אפשרות להפוך להיות חברים.
אני גם מרגיש בן אדם ריק, אין לי תחביבים בכלל, אני לא מבין כלום בפוליטיקה וזה דבר שאני מאוד מתבייש בו ומפחד שייחשף במהלך שיחה תמימה על המצב במדינה.
לא יודע מה לעשות, בודד לי, קשה לי עם הבדידות למרות שמצד שני אני נהנה ממנה הרבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025