מצאתי את עצמי בגיל 22 מנודה בלי חברים.
לאט לאט בלי לשים לה הוצאתי כל בנאדם שהיה חלק מחיי.. כי הוא לא היה מספיק טוב מבחינתי.
כולם היו ילדותיים או שתחיים. רציתי יותר..
פתאום קמתי בוקר אחד ושמתי לב שאני לבד. אףאחד לא מדבר איתי. אני מסתכל ימינה ושמאלה ואין בנאדם אחד שאני רוצה לפנות אליו.. הבתזוג היא הדבר היחיד בעולם שעושה לי כרגע טוב.. אין לי חשק יותר לכלום. אני רק רוצה לצאת להנות כמו פעם. להסתובב ברחובות. לשבת עם מלא אנשים ורק לצחוק ולדבר על נושאים מעניינים. לצאת למסיבות טבע כמו פעם... איך מלחיות על הקצה הפך ללחיות בחושך. חיים שלא הייתי מייחל לאףאחד. שאני רק קם בבוקר ושואל איך ההורים שלי הביאו אותי לעולם. למה שיעשו לי את זה. אני חיי בפאקינ גיהינום. ונשבר לי. אין לי מה לעשות בנידון. לא לפחות והזווית ראייה שלי.. הלוואי שהחיים שאני מכיר אותם כרגע יגמרו .. אני רוצה לחזור לחיות ושאנשים שאני אוהב ורוצה להיות בחברתם יחזרו להקיף אותי.. פאק על החיים האלה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025