שלום,
לפני שאני אתחיל ב"נאום" שלי אני רוצה להגיד שאני לא מדבר על שינוי ממשלתי או משהו שקשור לשמאל, אלא על שינוי חברתי.
זה ידוע שארץ ישראל היא דוגמה לרב־תרבותיות, אבל האם זה באמת עובד?
ראו, אם להביט בתמונת שצולמו בקוּם המדינה אנחנו לא נזהה את הארץ – היא נראית די... שונה... גם האנשים...
כוונתי היא לזה שהשתנינו תרבותית.
אי־אפשר להגיד את המילה "ישראלי" מבלי שיהיה לך תַּסְמִיךְ (אסוציאציה) לאדם חוצפן ולא מנומס, האם אני טועה?
אני מנסה לומר שהתדרדרנו כחברה מפני שצעקות על עובדים, קללות, ריבים על חֲניות ואיבה הדדית נהיו משהו תקין בחברה הישראלית – האם זה מה שמקימי המדינה רצו?
שאלתי היא כזוֹ:
האם יש סיכוי לשינוי תרבותי (נימוסין, אחדות, תרבות אחת ולא רב־תרבותיות "מוצלחת", שערסים [או כמו שאני מעדיף לקרוא להם "צ'חצ'חים", ואינני מתכוון למזרחים, אני פשוט מחבב את המילה. אגב, ההגדרה המילונית של המילה היא: "נַער פשוט ושִטחי, פִּרְחח (עגה)"] וגנֵבת מגבות מבתי מלון [לא רק גנבת מגבות, אבל הבנתם את הפוּאנטה) לא יסמלו אותנו)?
תודה לעונים ולעונות!
נ"ב – סליחה על החפירה אבל אני מקווה שזה מסקרן מישהו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות