יש לנו חבורה של 2 בנים וארבעה בנות
אני אוהבת כל אחד מהם ממש והם אותי
הם טובים אליי וכיף לי איתם הם גורמים לי להרגיש טוב עם עצמי תמיד קשורה שנפגשים אחד הבנים בא אליי עד לבית כדי לקחת אותי והם מלווים אותי כמעט עד לבית ולפעמים גם עד אליו אבל לפעמים אני מרגישה שהם לוקחים אותי כמובן מאליו ומרגישים שאני תמיד אהיה שם
ותכלס זה קצת נכון... אני תמיד שם בשבילם
לפעמים אם אף אחד לא יכול חוץ ממני ועוד ילדה פתאום גם היא לא יכולה וזה מבאס, הרבה פעמים גם נפגשנו רק שתיים בלי כל השאר כי הם לא יכלו אבל לפעמים אני מרגישה שאם הם לא יכולים אז גם היא "לא יכולה"
פעם הייתה לי שריטה שאף אחד לא אוהב אותי ולאף אחד לא כיף איתי או אכפת ממני בגלל שלא אהבתי את עצמי ואחד הבנים שם כל פעם עשה לי את אותה שיחה מחדש כמה שאכפת להם עד שכבר היה נמאס לו ובתכלס לגמרי בצדק.
עד שהצלחתי להפנים שאכפת להם ממני שכיף להם איתי שהם אוהבים אותי אני מרגישה כאילו אם כל זה הם עדיין לוקחים אותי מובן מאליו ולא מעריכים את כל מה שאני עושה בשבילם
מה אני אמורה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025