איך לשכנע את ההורים לעבור ללימודי בית? או לפחות לעבור בית ספר

אז היי.
אני לא ממש יודעת איך להתחיל אז אני פשוט אתחיל.
אני בת 15 בכיתה י, עכשיו עליתי לכיתה חדשה אחרי שהיה לי שנתיים ממש ממש ממש גרועות עם הכיתה שלי בשנה שעברה, הייתי ממש עצובה כל הזמן, בכיתי כל לילה, אבל בבוקר נראתי שמחה תמיד שמתי חיוך על הפנים, לא רציתי להלחיץ אף אחד ולא להקשות עליהם, אבל לי היה מאוד קשה, גם מבחינה לימודית וגם מבחינה חברית.
היה לי חבורה של בנות (9 בנות) פשוט כולן שם היו צבועות בטירוף אחת לשנייה, כולן ריכלו על כולן, וזה היה באמת נורא.
אני לא אגיד שהייתי בדיכאון, כי אף אחד לא איבחן את זה, אבל זה הרגיש כמו דיכאון, לפי מה שקראתי באינטרנט זה היה דיכאון, פשוט סבל תמידי שהיה לי בלב ולא יכולתי להיפטר ממנו.
ועכשיו עליתי לכיתה י, בית ספר חדש, אני בבית ספר דמוקרטי, מה שאמור להיות טוב בשבילי מבחינה לימודית, וזה באמת טוב, אנחנו לומדים לאט ולמורים שם באמת אכפת מהתלמידים, אבל מרגיש לי שהתלמידים שם לא באמת רוצים להיות לידי, ואני מרגישה כל כך מטומטמת שאני מדברת עם אנשים שם, כאילו יש להם שם מילים גבוהות וכאלו ויש פעמים שאני אפילו לא מבינה מה הם אומרים.
אני לא אומרת שאני סתומה ממש שלא מבינה כלום, פשוט לוקח לי זמן ללמוד דברים, בפוליטיקה אני לא מעוניינת ולא מבינה כלום בזה, בספורט גם כן לא.
לדוגמא ביום הראשון של בית ספר היה סבב שמות, אמרו תגידו את השם שלכם ואת הדיקטטור האהוב עליכם (כן כן דיקטטור אהוב) עכשיו אני יודעת מזה דיקטטור, אבל אני לא יודעת מי היה דיקטטור כי כמו שאמרתי אני לא מעוניינת בפוליטיקה, בקיצור התחילו ואחרי חמישה ילדים הפסיקו, למזלי לא הייתי מהחמישה ילדים האלו.

פשוט אני מרגישה שוב את הכבודות על הלב שלי, וזה ממש קשה לי כי שוב פעם המחשבות האלו מגיעות אליי (לא מחשבות אובדניות פשוט מחשבות כאלו של אני לא רוצה להיות פה, הלוואי שהיה לי חופש, אני שונאת את החיים שלי, ונמאס לי מהילדים ונמאס לי מהבית ספר ונמאס לי מכולם) ובחופש הגדול זה הפסיק אבל עכשיו זה חוזר שוב פעם, חשבתי שאולי זה יפסיק כשאני אלך לדמוקרטי אבל זה ממשיך וזה ממש קשה לי.

אני ממש רוצה לעבור ללימודי בית, ללמוד דרך האינטרנט מורים פרטיים או דברים שאני באמת רוצה ללמוד.
מרגיש לי שכל מי שאני מכירה מצא כבר את ״התשוקה״ שלו, ריקוד, ציור, כדורסל, כדורגל, אקרובטיקה, ורק אני פשוט לא אוהבת לעשות שום דבר חוץ מלראות תוכניות טלוויזיה שזה לא בדיוק ״תשוקה״ שלי לעשות (אני לא אוהבת לשחק או להחליט על דברים כמו במאית ואני גרועה בלצלם), ואומרים כל הזמן ״תחכה בסוף זה יגיע וכשזה יגיע אתה לא תצליח להפסיק עם זה״ אבל מתי זה יגיע? בגיל 20? בגיל 30? בגיל 40? 70? מתי?.
כל הזמן אמא ואבא שלי אומרים לי שאני לא עושה כלום לעזור יותר בבית, להוציא את הכלבה, לעשות ככה ולעשות ככה, איך אני אמורה להסביר להם שכרגע אני מתמודדת עם דברים רעים ולא בהכרח יש לי את היכולת לעזור בבית.
בכל פעם שאני מנסה לדבר עם אמא שלי על לימודי בית היא אומרת דברים כמו ״שוב השטויות האלו״ ״כן מה עכשיו״ וזה לא שהיא רעה, היא האמא הכי טובה שאפשר לבקש, פשוט היא מאוד שונה ממני, היא תמיד אוהבת ללכת למקומות ולעשות דברים בזמן שאני לא, היא מאוד מקובעת על תעודת בגרות ובעיקרון, אני עושה תעודת בגרות בשביל אמא שלי, אפילו לא בשבילי, פשוט בעניין של לימודים היא נורא מקובעת בדעה שלה.
יצא לי לעשות איתה שיחות של באמת קשה לי, אבל היא לא מבינה, מבחינתה אם אני אצא מהחדר ואפגש עם חברות אני אהיה שמחה.
ניתקתי קשר עם כל החברים שלי מהיסודי וחטיבת ביניים חוץ מאחת, ועכשיו אתם יכולים לכתוב ״חברה אחת זה מספיק״ וזה באמת מספיק בשבילי, חוץ מזה שהיא לא באותו הבית ספר איתי, היא חברותית בטירוף ויש לה מלא חברים אחרים, היא הולכת למפגשים עם ילדים אחרים שכשאני ניסיתי להכיר אותם הרגיש לי שהם לא רוצים להכיר אותי בכלל, אז היא לא יכולה להיות איתי כל היום ולהיפגש איתי.
בכל פעם שאני מגיעה למקום, אני לא יודעת למה אבל אני תמיד מרגישה כאילו אנשים לא רוצים להכיר אותי, כאילו אני מדברת שואלת שאלות מתעניינת, והם ״כן״ ״לא״ ״יכול להיות״ ״לא יודע״, זה כל כך לא נעים לי, והם כאילו לא מתעניינים בכלל, שום שאלה שום דבר.
אני מעדיפה להיות לבד מאשר להיות עם אנשים שאני יודעת שבסוף אני אנתק איתם קשר, זה קשה לי הניתוק קשר האלו, וזה ממש לא נעים לי גם.
ואני מוציאה את הדברים מהקשרם, אבל אני פשוט רוצה לעבור ללימודי בית, ללמוד בבית, אם אמא שלי ואבא שלי כל כך רוצים שאני אעשה תעודת בגרות אני אעשה, אבל אני רוצה לעשות את זה בדרך שלי, להתעורר ב9, להתארגן לאט, ללמוד כמה שעות, אחרי זה לראות דברים שאני אוהבת במחשב ולמצוא את ה״תשוקה״ שלי, כי נמאס לי שאני בין היחידים שלא יודעים מה הם אוהבים, וכשאומרים לי ״תגידי תחביב שאת אוהבת לעשות״ אני לא יודעת מה לענות..
אני רוצה להכיר חברים פשוט לא דרך בית ספר, ובגלל שאני לא בשום חוג זה ממש קשה ככה, חברים מבית ספר מרגיש לי שזה אף פעם לא אמיתי, הם לא באמת רוצים להיות לידי..
איך לשכנע את ההורים לעבור ללימודי בית? השיחות האלו של קשה לי ואני לא אוהב את בית ספר לא עובד, ניסיתי כבר כמה פעמים.. הם לא מסכימים שאני לא אגיע לבית ספר מידי פעם, הם רוצים שאני אגיע כל הזמן, ופעם בשבועיים או שבוע וחצי אני רבה איתם ממש כדי לא להגיע יום אחד, אפילו אם זה יום שישי.