תמיד רציתי שיהיה לי את החבר הכי טוב. מישהו שאוכל לדבר איתו על הכל, בלי סודות, שנבין אחד את השני.
בחטיבת הביניים מצאתי אחד כזה שלדעתי אנחנו מאוד דומים באופי ובהשקפת עולם. החיבור היה מידי ונהיינו החברים הכי טובים. זה גרם לי לרצות להיות איתו כל הזמן, לרצות לשתף אותו אבל תמיד הרגשתי שמהצד שלו הוא לא נפתח. יש בו מן חומה כזו.
מפה לשם בזמן האחרון אני מרגיש שאנחנו מתרחקים. פעם היינו שולחים אחד לשני בווטסאפ כל דבר. היום כשאני שולח הוא מייבש ולא עונה.
מה שעוד מחזק את ההרגשה שלי זה שבשיעורים הוא בוחר לשבת ליד ילדים אחרים, יש לציין שאני מפרגן אבל כשזה קורה במקביל למה שאני מרגיש זה מחזק אצלי את ההרגשה.
גם הרבה פעמים אני מציע שנשחק במחשב והוא לא יכול ואחרי כל כך הרבה פעמים שהוא לא יכול, לי זה מרגיש שאני לוחץ. עוד דבר: כשאני רוצה להיפגש איתו הוא רוצה להיפגש עם עוד אנשים ולא רק איתי.
בעקבות ההרגשה הזאת אני כבר פחות משתף אותו, מחכה שהוא יפנה אליי ולא להפך, מפחיד אותי להתיישב לידו כי אולי הוא לא רוצה לשבת לידי.
תמיד אני מנסה לצאת בסדר מולו, לא לוחץ מידי ואני לא יודע אם זה באמת יוצא ככה. אני מרגיש שרק אני מטפח את הקשר בעוד הוא לא רואה את זה כמוני.
אולי אני כבר פחות אטרקטיבי?
הייתי רוצה לשאול אתכם אם ההרגשה שלי מוצדקת והאם הדרך שבה אני מתמודד עם המצב הוא הנכון ביותר.
אם למישהו העצה זה לדבר איתו אז וותרו מראש. לא חושב שזה יקרה כי אנחנו לא כל כך מדברים על הדברים האלה וגם נראה לי מאוד מביך מצידי להגיד לו את זה.... ואולי זה עוד פאק שאני לא מרגיש בנוח.
בקטע הזה מעניין אותי דווקא מה אתם הגברים הייתם עושים. אתם בטח מבינים יותר את סוג הקשר בין בנים (לא כמו בנות).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025