(בן כמעט 15) נכנעתי, לא יודע איך אני אתמודד שנה הבאה ואני מפחד מעצמי

נמאס לי מהכל. עובר עלי יותר מדי, תעודות רבעון היו היום ואפשר להגיד שזה היה ממש הקש האחרון. אני עובר כל כך הרבה ברמה של ברייקדאון שבועי, OCD, חרדות, דיכאון, אני לא מצליח לשלוט בעצמי. אני כישלון טוטאלי, אין לי סיכוי בעולם הזה ולא היה לי מלכתחילה. כל הציונים שלי נוראיים וגם אם היה איך לא הייתי רוצה לשנות. מאז היסודי הנוראי שהייתי בו שלא למדתי כלום כי מתמטיקה ואנגלית היו ברמה נמוכה מדי שם, עד לעכשיו. אני נכשל בכל מקצוע חוץ מאנגלית בין אם זה אשמתי ובין אם לא, חוץ מזה שהבית ספר גורם לי לדיכאון יש לי עוד המון בעיות אחרות שכמובן חייבות לקרות **לי** כי אחרת איך אני אכנס לדיכאון יותר עמוק. אני לא מצליח לצאת מהבית בלי ocd ברמה שאני מכריח את עצמי לעצור את הנשימה שלי ברגעים מסוימים עד שאני פיזית לא יכול או עד שאני מספק את הocd שלי. לאף אחד לא אכפת, המשפחה שלי אומרת שאכפת להם אבל לא מרגיש שאכפת להם בשיט, לכל אחד יש את הבעיות שלו ולאחר שלי הכי קשה. היא התגרשה מאבא שלי פחות משנה אחרי שנולדתי ומאז כבר יש מלא קשיים. זה שיש קשיים גורם לעוד כל כך הרבה בעיות לא רק איתה אלה גן איתי ועם אחים שלי. אני נכשל בלימודים כמעט 80 אחוז בגללי ובגלל העצלות שלי, אני לא יכול לעשות את זה. לא משנה כמה אני מנסה שזה אף פעם לא באמת לנסות אני לא מצליח, אני בקושי משקיע כי פשוט לא אכפת לי. לא אכפת לי כי נמאס לי מהכל, זה לא שווה את זה, תעודת בגרות שאמורה לגרום לי להשיג עבודה? למה לי, מהיסודי אני רק מחכה לסיים משהו, לסיים את היסודי סיימתי יאי איזה כיף אה עכשיו עוד 7 שנים של בית ספר טוב אני אחכה שזה יסתיים, אה אני אסיים את זה עם בעיות נפשיות טוב לפחות עכשיו אני יכול לנו- צבא, טוב לפחות אחרי 3-4 שנים של מי יודע מה אני יכול סוף-סוף להירגע קצת אה לא אני צריך להתחיל ללמוד בשביל למצוא עבודה ואז לחכות לסוף העבודה. כל הסבל הזה בשביל מה? אני שונא את הגישה שלי אני שונא את המצב שלי ואין לי מספיק אכפתיות או כוח כדי לשנות את זה, אני במצב הכי גרוע שאי פעם הייתי בחיים שלי. אני מרגיש שאני מבזבז את הזמן בבית ספר גם אם זה בזמן שיעורים חשובים או לא. אני ב5 יחידות אנגלית ו3 מתמטיקה. אין שיעור אחד שאני מסיים אותו ומרגיש שלמדתי משהו, אנגלית בזבוז זמן, מתמטיקה אני נכשל בהכל ולא מצליח מהיסודי יוצא משיעורי עם דיכאון, עברית דיכאון ובזבוז זמן, ספרות ..., אזרחות מקצוע סביר שעדיין מרגיש כמו בזבוז זמן, היסטוריה מקצוע שכיף ללמוד אבל רק חלקים מסוימים ולבד בשיעור זה מרגיש כמו שעת סיפור עם קצת כאב ביד מלכתוב. אני יכול להמשיך לכל המקצועות אבל אין סיבה. וזה בלי להחשיב את זה ששנה הבאה אני צריך להתקבל למגמה ואין לי אופציות יש לי 4 אופציות ואת כולן אני לא רוצה, פיזיקה, כימיה, אמנות, כלכלה. 1. לא יכול וזה קשה מדי. 2. לא יכול וזה קשה מדי. 3. לא מתחבר אבל אף פעם לא ניסיתי. 4. יכול להיות נחמד אבל זאת המגמה לאלה שלא יכולים לצאת מא3 במתמטיקה, זאת אומרת למפגרים כמוני. זה לא פייר שלאף אחד לא אכפת. יש ילדה אחת שאני מדבר איתה (צעירה ממני בשנה) והיא היחידה שאני מרגיש שאכפת לה ממני, כל השאר אכפת אבל יש להם את העניינים שלהם. אמא שלי עובדת מעל ומעבר ועכשיו כועסת עלי מעל ומעבר בגלל הציונים שלי, ובצדק אבל לא לגמרי כי אני לא יכול. אני לא יודע מה יקרה לי שנה הבאה, אני כרגע בלחץ של כיתה ט אני לא יודע מה יקרה בכיתה י. אני מסיים לימודים כמעט כל יום ב17:00-18:00 מגיע הביתה כמעט כל יום ב18:00-20:00, אין לי איך לתקן את זה וזה הרוב באשמתי. אני מפחד מהעתיד שלי אבל אין לי כבר מלעשות בנדון. גם ככה אני סתם לא יוצלח לעומת אח שלי שעשה 5 יחידות בכל מקצוע הוסיף גם 10 במחשבים ועדה בגרות כמעט מושלמת, אז כמובן שהציפיות בשבילי הן...כן הבנתם, גם למי שיקרה את זה לא אכפת, סתם מישהו שקורא פוסטים של מתבגרים בתקווה לעזור אבל לא באמת אכפת לו.ה אני פשוט לא יכול יותר, אני בוכה כמעט כל יום, ניסיתי הכל, להתאמן, לשנות את איך שאני נראה, להשקיע יותר, לא משנה מה אני תמיד נכשל בזה.אני לא מצליח להשקיע במשהו שאני מרגיש שהוא לא טוב. (בית ספר) אני שונא את זה וזה לא פייר שמישהו פאקינג יציל אותי כבר. אני לא יודע איך אני אתמודד שנה הבאה ואני מפחד מעצמי. שמישהו בבקשה יעזור לי.