היי,
כשהייתי בצבא עברתי תקיפה מינית (לא הצליח לו), יצאתי ממנה בנס, הטרדות מיניות שגבלו בתקיפות ואיכשהו, תמיד הצלחתי לעבור את זה.
במקום עבודה קודם, עברתי הטרדה מינית חמורה על ידי אדם מאוד אמיד. מהרגע שראה אותי ולמשך חמישה חודשים, לא ראיתי אור יום כשאני לבד.
היה מעבר לאובססיבי אפילו, כל עשר דקות משמונה בבוקר ועד חצות היה מתקשר אלי לכל טלפון שהבין שאני נמצא בו (אין לי מושג עד היום איך ידע). לא עזר לי שאמרתי שאיני מעוניינת. היה מופיע בכל מקום שנמצאתי בו, היה שולח ידיים ומצמיד אותי לקיר, בקיצור עברתי זוועות עולם חיים. הסיעו אותי בתורנויות חברים/משפחה וכך התרגלתי גם עם השנים לחוש ביטחון כשאני תמיד לצד מישהו כשאני נוסעת ממקום למקום.
הסיפור נגמר. עברתי גם את זה.
לפני מספר חודשים, למרות שעברו הרבה מאוד שנים, דרך פייסבוק של חברה, קראתי שהאדם הזה נפטר.
אני אומרת את זה כאן ברגשות אשמה ש... רווח לי.
פתאום נשמתי, הרבה מאוד מהפחד הקיומי שלי נעלם, גם כשעברו הרבה מאוד שנים.
אין לי בעיה לקיים אינטימיות עם גבר אבל הקירבה שלי, גם הסתמית ביותר עם גבר, מאוד איטית, נעשית ממרחק מסויים ואין בי הרבה אמון.
אני לא מבינה למה אני מרגישה את מה שאני מרגישה כלפי המקרה הזה היום, השאלה היא האם זה נורמלי שאני מרגישה כך (כי אני מרגישה אשמה) או שנכון טיפול רגשי גם היום? אני לא מעוניינת להעיר זכרונות או רגשות שהרגשתי (מצוקות) ,
אבל חוכמת ההמונים תמיד מעניקה פרספקטיבה להרבה דברים. מה לדעתכם אני צריכה לעשות, להמשיך רגיל או לגשת לטיפול רגשי (לא פסיכולוגי)?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025