אני שונא להחשב כמתלונן אז קשה לי לדבר על הבעיות שלי באופן לא אנונימי, אני שונא את עצמי באמת כל דבר לגבי בין אם זה המראה האישיות או הדיבור הכל!!, זה לא שאני לא יפה פשוט קשה לי להאמין בזה וזה לא שאני לא שומע את זה מאנשים אני שומע את זה המון גם הציעו לי לדגמן כמה פעמים וצלמי רחוב צילמו אותי, אני מאמין שהשנאה הזאת מגיעה מההורים, מגיל קטן הקניטו אותי השפילו אותי הרביצו לי איחלו לי למות ואגרתי את זה, מאז שהייתי ילד הייתי יושב מול המראה ומחפש פגמים שנאתי לצאת מהבית כן היו לי חברים אבל שנאתי שרואים אותי, כשראיתי תמונות שלי בכיתי ותקופה אחרונה כל פעם שאני מרגיש רע עם עצמי אני הולך להקיא, בחיים לא הייתי בזוגיות, לאנשים כן היה קראש עלי אבל תמיד הדחקתי קרבה כזאת, הייתה פעם אחת שהיה לי קראש על מישהו מעל לשנתיים וגיליתי שהוא סטרייט והומופוב והיום הוא גם יוצא עם החברה הכי טובה שלי אז אולי בגלל זה,בנוסף אני תמיד מרגיש מחוץ למעגל גם אם אני מוקף בהמון אנשים אני מרגיש לבד כמו קיר שאוטם אותי מהסביבה, בחצי שנה האחרונה היו לי התקפי חרדה חזקים ההורים קבעו לי תור לפסיכיאטר בגלל לחץ מהבצפר אבל פשוט לא אמרו לי מתי ושמו ז*ן על כל מה שאמרתי וכל מה שאנשי מקצוע אמרו, אני חושב שאני לא מעניין את אפחד ותמיד מכניס דברים לראש ונהיה אובססיבי לזה באופן קיצוני אני ככה שאני חושב על כל מילה שאני מוציא מהפה ועדיין מצטער על כל פעם שלא סתמתי ואני צריך להתארגן כמה שעות כדי לצאת מהבית ועגיין להרגיש שאני נראה רע, אני מנסה להמנע מלעשות סמים באופן קבוע וכרגע גם מצליח אבל הבנתי שזה הדבר היחיד שמספק אותי ומרחיק אותי מהבעיות שלי גם אם זה מזויף אני פשוט מפחד שכל זה יתפרץ יום אחד ואני אמצע את עצמי במקום גרוע יותר, אשמח לשמוע מה אני אמור לעשות או לפחות מאיפה להתחיל
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות