היי לכולם.
קוראים לי מיקה (שם בדוי) ואני בת 20.
אני מגיעה ממשפחה עם מצב כלכלי לא פשוט בכלל.
ההורים שלי גרושים, אמא שלי עובדת בניקיון וסיעוד.
אנחנו גרים בקראוון מתפרק, פשוט כך...
הקירות מקולפים, אין מקום לכלום כמעט וכו'...
עד גיל שמונה עשרה ישנתי עם אחותי באותה מיטה אפילו.
אנחנו ארבע ילדים שישנים יחד בחדר אחד, מבולגן ומוזנח.
אמא שלי חולה באגרנות כפייתית, אז בנוסף לכל כל הבית מלא בחפצים מיותרים לחלוטין, אין מקום לכלום!
בגדים ודברים מסויימים פשוט נמצאים בתוך שקים....
חשוב לי לומר שאני מודה לאלוקים ולאמא שלי על הכל,
היא עושה את מירב המאמצים בשביל להייטיב לנו.
אך זה לא סותר את ההתמודדות עם המציאות שלא קלה בכלל.
שנים אני נמנעת בתרוצים שונים מלהזמין חברות הביתה וכו'...
בזמן האחרון אני מרגישה שכל ההתמודדות הזאת חוסמת לי את האויר!
קשה לי לסחוב אותה לבד... ואין לי אומץ לשתף אותה עם אף אחד, למרות שיש אנשים טובים מסביבי שרוצים לדעת מה עובר עליי...
קשה לי מאד לסמוך על אנשים, אני פוחדת מאד מהשיפוטיות של האנשים, שיסתכלו עליי מעתה ואילך אחרת... שיחשבו שאני מסכנה...
אם לא אספר לאנשים עם מה אני מתמודדת, הם לעולם לא יעלו כזה דבר על דעת עצמם, לעולם!
אני מאד מודעת לעצמי, יודעת להראות טוב ולהציג חזות רגילה לחלוטין.
בקיצור, השאלה שלי היא מה אתם חושבים שכדאי לי לעשות.
האם נכון לי לשתף את אחד מקרוביי? כדאי לי לסמוך ולשתף, זה ייטיב איתי?
ואם כן, מה יגרום לי לאזור אומץ ובאמת לעשות את הצעד המשמעותי הנ"ל.
תודה רבה לכולם.
מעריכה מראש את הקריאה, את הזמן שלכם והחשיבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות