גיי חרדי וחי בתוך כבשן של הומופוביות. איך להתמודד?

אני כותב בסיומו של תהליך שלי עם עצמי שבתחילתו הייתי מבולבל והכחשתי כל מה שאני מרגיש ועכשיו אני באמת יותר למדתי לקבל את עצמי
אני חי עם משפחה חרדית מודרנית וככל שעובר הזמן אני מרגיש יותר ויותר שזה המקום הכי גרוע שיכולתי להיוולד בו
אני לא באמת מאמין בדת, לא כי אני לא מאמין באלוהים אלא בגלל שאני חושב שדת שמצווה להרוג אנשים רק כי הם לא רצו לחיות בשקר ורצו להיות עם מי שהם באמת אוהבים לא יכולה להיות הצודקת(ישנן עוד סיבות רבות אך זה היה הקש ששבר את גב הגמל)
אני לומד בישיבה שמשלבת לימודי ליבה ובגרויות עם גמרא וכו"
עוד אז כשהגעתי הייתי בהתחבטויות עם עצמי על מי אני ומה אני ובמקום עצמו הזדעזתי
במקום שהייתי לפני אף אחד לא דיבר(או ידע) על מין וכדו" אבל בישיבה דיברו ועוד איך רק שהמקום הומופובי ב-ט-י-ר-ו-ף התלמידים מדברים הומופוביה המורים מדברים הומופוביה וברור שאם יתגלה שמישהו שם הומו הוא לא יוכל ללמוד שם יותר
כדי להשתלב ולהיראות כמו כולם התחלתי גם לדבר כמו הומופוב בתיעוב ושנאה כלפי כל דבר שהוא לא "נורמלי" כל כך התרגלתי לזה שממש פיתחתי שני זהויות שונות אני האמיתי שהוא הומו ואף אחד חוץ ממני לא יודע, ואני המזויף שהומופוב בטירוף וממש יודע להיכנס למוד של הומופוביה וכאילו נמשך לבנות ובתוך תוכו נפגע עמוקות מכל מה שהוא אומר
בבית יש לי קשר חזק ובלתי ניתן להפרדה עם אמא שלי ,אבל מצד שני בפעם היחידה שהיא דיברה על להטבים היא תיארה אותם כ"סוטים חולי נפש שצריכים להיכנס לאישפוז בבית משוגעים"
היא כל הזמן אומרת לי שלא משנה מה יקרה היא תמיד תאהב אותי ותתמוך בי אבל כשהיא אומרת את זה במקום להרגיש טוב משהו בי נשבר (ואני יודע כבר מנסיון לקחת את ההבטחות שלה בעירבון מוגבל) היא גם אומרת שהיא מרגישה שאני מתרחק ממנה ואני כל פעם אומר לה שהיא סתם מדמינת, אבל היא לא...
מהצד השני הזהות המינית שלי ברורה לי ב100% אבל איש לא יודע עליה כלום אני חושב שאני מפחד לספר למשפחה שלי כי אני מפחד מהאמת שכל הדברים שאמי אמרה לי היו שקר והלב שלי יתנפץ
אני שומע על הומוהים שחיים ביחד בזוגיות חיים שהם בתכלס" חיים טובים.אמנם יכולים להתנכר להם פה ושם אבל לא כמו אצלי אני מרגיש שאני חיי בכבשן של הומופוביות וכפייה דתית ומקנא בכל האנשים שלא חיים ככה
בסופו של דבר יהיה עלי לבחור
המשפחה שלי או עצמי
אני יודע שבסופו של דבר כנראה שאבחר בעצמי, אבל איך לעשות את זה?
אני לא חי בבית דתי שבו אולי יקבלו אותי המשפחה תעניש או שתנתק קשר הם לא יוכלו לשאת את הבושה שיש להם בן כזה אז הם יתכחשו לי
אני מרגיש כל הזמן רק כאב בגלל זה. כאב שלא משנה מה אני עושה לא מרפה וזה גם יוצר לי תדמית של גותי ואפל למרות שאני מאוד רחוק מזה אבל אני לא מסוגל לחייך אף פעם ולא שמח באמת כמעט אף פעם ומספיק שאני אלך לאן שהוא ואראה דגל גאווה והיום שלי יהרס .מרגיש כאילו אני בדיכאון מוסתר ואני לא יכול לדבר עם אף אחד על מה שאני מרגיש אני גם מפוקח 24/7 אז אין לי סיכוי ליצור קשר עם עזרה את השאלה הזאת אני שולח תחת סיכון בהיחשפות
בבקשה תעזרו לי