התגייסתי לתפקיד למרות שהרבה אמרו לי לברוח ממנו אבל רציתי לתת לו הזדמנות
עברתי את ההכשרה והייתי מושחרת ולא היה לי טוב בכלל, היה לי קשה להיות רק עם בנות ולא התחברתי אליהן במיוחד כשלא טוב לי.
אחרי זה הגעתי לחמ"ל, רחוק מהבית ובקושי בנות הסכימו לחפוף אותי על העמדה מה שבכלל הוריד את המוטיבציה ולבסוף כשהתחלתי לעלות משמרות, אז חוויתי את הסבל האמיתי, היה לי קשה במיוחד כי הכל חוזר על עצמו בלופים ומרגיש לי לא משמעותי ומיותר וקשה להסתדר עם חלק מהבנות. ניסיתי להוציא תש על סבא שלי שגר לבד וכל פעם קורה משהו והוא מגיע לבית חולים, ועוד לפני הצבא הייתי עוזרת לו. הוא לא מסתדר עם אנשים ובגלל זה אין לו עובדת סוציאלית.
ביקשתי קבן ולא קיבלתי 5 חודשים ושיחה עם המגד הייתה לי אחרי 3 חודשים שגם הוא אמר לי שאין מה לעשות חוץ מלצאת לקורסים - אחרת אני חייבת להישאר תצפיתנית. החלטתי לצאת לקורס פיקוד ולאחר כמה ימים הבנתי שזה לא בשבילי כי זה פיקוד על תצפיתניות, ומי שאין לה מוטיבציה ולא צהובה - זה לא בשבילה. אז עשיתי טופס טיולים יוצא מסיירים (איפה שעושים את הקורס) ומשם אמרו לי שאני אמורה לחזור לחמ"ל להיות תצפיתנית. כרגע לא הסכמתי להיקלט ביחידה 636 שבה אני משרתת בתור תצפיתנית וביקשו ממני מחר לבוא שוב כדי כן להיקלט ולא לסרב פקודה.
ופה אני לא בטוחה מה עדיף לי - לסרב פקודה ולעלות משפט ואולי יתנו לי לעבור בסוף ליחידה אחרת כדי לשרת יותר קרוב לבית ולעזור גם לסבא שלי או להיקלט ביחידה ולהיות נפקדת לוז ולא לעלות משמרות? בסופו של דבר ככה או ככה אני לא מוכנה לעלות משמרות כי אני באמת סובלת ואני לא רוצה להביא את עצמי שוב למצב של דיכאון, עצבים וסבל. מה כדאי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025