היי לכולם,
אני נשואה כ5 שנים, ללא ילדים. הנישואים שלי חוו עליות ומורדות (בעיקר מורדות בשנים הראשונות) , כרגע המצב יחסית יציב , בתקווה שנגיע לזוגיות טובה ובריאה.
מאז ומעולם, כלומר מהילדות, היה לי דפוס התנהגות של פאסיב אגרסיב, שהיה מתבטא בזה שכשאני כועסת על אדם, אני לא מדברת איתו, מתעלמת ממנו עד שהוא היה מפייס אותי ומתרפס בפניי. ביסודי ובתיכון זה היה עם חברות טובות (חברה טובה מהילדות האירה לי את העיניים לגבי זה לא מזמן, כי פשוט לא זכרתי את זה, אולי באיזשהו מקום בחרתי להדחיק) וכיום זה מתבטא בזוגיות שלי, עם בעלי. לאורך כמעט כל הזוגיות שלנו, כשמשהו לא קרה לרוחי או כאשר נפגעתי, הייתי מענישה אותו בדרך שלרוב הייתה פרצופים, התעלמות , ריחוק או ניתוק מוחלט, עד שהוא היה מפייס אותי. (לפעמים הניתוקים היו נמשכים גם כמה שבועות, כשהוא הרגיש פגוע מידי או שכבר לא היה לו אנרגיות לפייס)
כמובן שהוא לא היה טלית שכולה תכלת, אבל הטענה שלו היא שכל מעשיו היו בתגובה לדפוס הזה שלי, שלטענתו היה דפוס בלתי נסבל. הוא ציין שאף מרגיש שזוהי התעללות רגשית ואני מסכימה איתו לגמרי. זאת גם הייתה נקודת המפנה , שגרמה לי להבין שאני צריכה לטפל בזה.
כתוצאה מזה, הלכתי למטפלת וניסיתי לעבוד על זה, אך אני עדיין לא לגמרי מצליחה להיפטר מזה, בעיקר כי אני לא יודעת מאיפה זה נובע.
איך אפשר לעבוד על זה? מרגישה שזה כבר לא אפשרי ושזה מושרש בי :(
יש לציין שכילדה הייתי חסרת ביטחון והיה לי דימוי עצמי נמוך (גם כיום לפעמים)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות