היי השם ירין ואני בת 16 אני נפגעתי תמיד מאנשים כשהייתי קטנה עשו עליי חרם שנתיים ולא היו לי חברים ועם כן תמיד חשבתי שהם חושבים עליי דברים רעים והייתי מרוחקת אני הייתי ילדה מאוד חייכנית ושמחה אבל זה ישתנה ולאט לאט ברחתי מאנשים והתחלתי תמיד בספרים וקראתי תמיד בבית ספר בשיעור בהפסקות בבית הייתי סגורה בחדר,
הייתי בעולם שלי הדימיון שלי ולא רציתי להתרחק אמא שלי שמה לב ולקחה אותי לפסיכולוגית והיא אמרה לי לנסות להתחיל להיות יותר עם אנשים ובכיתה י התחלתי להשתנות עזבתי את הספרים ועברתי לטלפון ששם היו הרבה יותר ספרים ועולמות חדשים זייפתי חיוכים כדי שירצו להיות איתי ובמקביל היה אכפת לי הרבה יותר מהספרים מאנשים ומה כיתה שלי ואני לא אוהבת להעלם מהעולם פעם אחת אחים שלי ראו אותי בוהה בטלוויזיה כבויה והעירו אותי מהחלום שלי ולא שמתי לב שעברו שעתיים ואני מודעת לזה שאני יותר מידי בעולם שלי ומעופפת ולא שמה לב לאנשים או לדברים
ורציתי לשאול האם זה רע להיות בעולם שלי ולא להתחבר או לעזוב את הספרים והכל ולהיות יותר חברותית??
זה ארוך והכל אבל אני באמת רוצה עצה כנה לא משנה עם היא אכזרית מקווה שתענו❤
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות