היי תודה לכולם על התשובות אם יהיו.
קצת סיפור רקע, יש פרטים שאחסיר כי אני לא רוצה שיזהו אותי:
הילדות שלי היתה לא מדהימה בקטע החברתי. הייתי בן אדם מאוד בודד, זה השליך מאוד על המשך החיים ובתיכון היתה תקופה של דיכאון והתקפי חרדה קשים במשך שנה וחצי בערך. יצאתי משלב בית הספר בלי שום מסגרת חברתית בשום צורה החלטתי שאני חייבת לעבוד על עצמי.
עברה תקופה ונלחמתי לאט לאט עם עצמי כדי שדברים יתחילו להשתפר. התגייסתי לתפקיד שהיה נוראי בשבילי, במקום שהיה נוראי בשבילי. הדיכאון והחרדות חזרו, לא באותה הרמה אבל חזרו.לקח לי הרבה מאמץ והרבה רצון לצאת משם אבל בסוף הצלחתי.
הגעתי לתפקיד נפלא עם יחידה מדהימה. לקח זמן עד שהצלחתי להתרגל ולהירגע אבל הזמן שהייתי שם היה הזמן הכי טוב בחיים שלי. היה לי מעגל חברתי שהחזיק אותי ממש כל יום. כל כך היה לי טוב שם שניסיתי אפילו להישאר בקבע ביחידה אבל בסוף לא הסתדר.
שבוע שעבר השתחררתי. אני מרגישה שזהו הכל מת. אני יודעת שישמרו על קשר. אני יודעת שכבר קבעו וכבר אמרו ואם אני אציע אז יבואו. אני יודעת שיהיה בסדר אם אני אתאמץ מספיק שיהיה בסדר אבל אני פשוט לא מצליחה להרגיש ככה. אני מרגישה שכל מה שאמרו לי זה שקר, שאנשים לא באמת ירצו להתאמץ לשמור על קשר איתי, אני כל הזמן באובססיה מה לעשות ואיך להמשיך הלאה ומה יגידו ומה יחשבו אם אני אעשה ככה או ככה. רמות הסטרס שלי עלו בטירוף, אני מרגישה כל הזמן בחילות, בוכה כבר ימים. ההורים לא עוזרים כל כך, יום אחרי שהשתחררתי ובכיתי להם הם רק סיפרו לי על אנשים שהמצב שלהם גרוע יותר משלי ואמרו לי שזה לא כל כך נורא. אולי זה באמת לא כל כך נורא אבל היחס הזה לא עוזר, אז אני לא אומרת להם יותר מדיי.
אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם כדאי לחזור לטיפול או פשוט להמשיך לנסות להסתדר וזה יעבור מעצמו כשאתרגל לשינוי. אני אשמח לעזרה או אפילו מילות הרגעה או כל דבר...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות