למרות הגיל שלי, אני יודע שעברתי הרבה בחיים. הספקתי להתנסות בדת וכמעט נשארתי שם למשך כל חיי עד שעזבתי הכל והלכתי לקצה השני, וכל זה קרה בגיל נורא צעיר.
אני מתמודד במשך שנים עם פערים בתקשורת ובהבנת העולם ולא מצליח להשלים פערים. על הנייר אני אמנם במקום טוב יותר מפעם - סיימתי בגרויות, לומד משהו שנחשב לסביר ונמצא לקראת הסוף, אך משהו בי לא שלם. אין לי חברים, בנות מתרחקות ממני. אין יום שאני לא חושב על פרישה מהלימודים ומעבר למדינה שתכננתי כבר זמן רב לעבור אליה. אני מרגיש כאילו כל האוויר יצא ממני וכאילו הוציאו ממני את הכוחות. אני מרגיש שאין לי אף אחד בעולם שיהיה בשבילי ושידבר איתי. הכל על הכתפיים שלי, גם ההתמודדות עם הלימודים שמתסכלים אותי, גם הרצון לעזוב ואחר כך להתמודד עם מצב לא פשוט בגלל שכנראה הלימודים לא יתפסו שם. בנוסף להכל אני עובד משרה מלאה וחי עם שותפים שעושים לי הרבה רעש. הלוואי שהייתי מוצא את השקט שלי אבל זה לא קורה. מוצא את עצמי מתמכר למתוקים או לכל מיני דברים מזיקים כמו פורנו. יש דברים שכתוצאה מהבדידות יצא לי לעבור ואני מתחרט עליהם נורא ומתבייש בהם. אני במצב הזה זמן רב והאור לא נראה בקצה.
לא מאמין שמשהו ישתנה במעבר מדינה אבל כל הזמן שואף לזה וכנראה שזה יקרה בסוף.
בבקשה לא להציע לי ללכת לטיפול פסיכולוגי או משהו כזה כי כבר הלכתי וחוץ מחור בכיס לא יצא מזה כלום.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות