אני מכור. לא, אני לא מדבר על סקס או סמים. אני מכור למשהו שכמעט אף אחד לא מדבר עליו- אני מכור לתשומת לב.
אתן לכם רקע קצר על מנת שתבינו. בתור נער הייתי אאוסטיידר, היה לי קשה להשתלב מבחינה חברתית. וליצור אינטרקציה עם המין היפה היה בגדר משימה בלתי אפשרית. גם כשכן היה, זה לא קרה בזכות יכולת פלירטוט יוצאות דופן שלי.
אחרי הצבא התחלתי להשתפר בזה בהדרגה. הייתי עם נשים, התנסתי. בהתחלה סקס היה גולת הכותרת. הכל התנקז לשם.
אבל בשנתיים האחרונות משהו השתנה. משהו בי השתנה. שוב, בהדרגה. לאט לאט התחלתי להנות הרבה יותר מכל מה שמסביב. הפלרטוט עצמו. זה הפך למעין טקס. נהנתי מהיכולת שלי לגרום לבחורה להוריד את המגננות ולהרגיש איתי בנוח תוך ימים ספורים. אפילו עוד לפני הדייט הראשון. התחלתי להנות מהעבודה שהן מתאהבות בי הרבה יותר מהסקס עצמו.
אז למה דווקא עכשיו אני מספר לכם את זה? כי בחודשים האחרונים זה ממש הלך והחריף. ברמה שאני צמא לשיח ולפלירטוט יותר מאי פעם. ברגע שזה לא שם, אני כמו מסומם שמחפש להשיג את זה בכל דרך אפשרית. ברמה שזה כל מה שמעניין אותי, אפילו ביטלתי מספר דייטים ברגע האחרון רק כי כבר "השגתי" את מה שרציתי (וגם, אם אני כן, בגלל שאותן בחורות אמרו לי בפירוש שהן מכוונות לזוגיות. בעברי הייתי עושה הכל בשביל להשיג את מה שאני רוצה, אבל לאחרונה נהיה לי קשה מידי הידיעה שאני פוגע רגשית באותן נשים).
זהו בגדול. אין באמת פואנטה, אבל כן מעניין אותי האם זה יותר נפוץ ממה שאני חושב או האם אני באמת עוף מוזר בנוף.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות