אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל, אני רק ילדה בת 13 שרואה את המשפחה כל הזמן רבה. אחי ואחותי יוצאים בשאלה ואני לא דנה אותם על כך אבל הוריי פשוט עצובים מזה.
אבא שלי לא מדבר עם אחותי כבר 3 שנים ואם הוא כן מדבר איתה הם רק רבים וצועקים.
אמא שלי מדברת עם אחותי אבל הרבה פעמים יש ריבים לא נעימים.
אתם צריכים להבין ההורים שלי כבר איבדו ילד אחד והם מרגישים ייאוש כשהם רואים ילד אחרי ילד יוצאים בשאלה. בעקבות המצב המתוח גם אחי הקטן רב עם אמא שלי כל בוקר בקבוע, אחותי שותה הרבה כדי 'להעלים' את הקשיים שלה, אפילו שמעתי מוקדם בבוקר אחר את אבא בוכה (פעם ראשונה ששמעתי אותו בוכה כך). ואני, אותי תמיד שופטים לפי אחותי כל משהו שאחותי עשתה בעבר או כל חוג שנרשמה אליו אני לא יכולה להירשם, למה הם חושבים שאני כמוה? אני ואחותי היינו בחוג של ריקוד למדתי שם את הרבה סגנונות ריקוד וזה הפך לחלק ממני עד שבתחילת שנה אמא שלי אמרה שאני לא יכולה להמשיך והסבירה לי אחר כך שהיא לא רוצה שאצא כמו אחותי. שוב, אני לא מאשימה אותה אבל לא יכולה הסכים עם מה שהיא אומרת.
אני מאוד רוצה לגרום להם איכשהו להשלים, אני שמעתי את כל הצדדים גם את אלה שלא הייתי אמורה לשמוע ושמעתי בלי כוונה. את כל הריבים בין ההורים שלי ואחים שלי שמעתי, את כל השיחות של אחותי עם חברות, עם אחי הגדול, עם דודה שלי...
את כל הסיוטים והחלומות של אח שלי, את כל הבכיות ואת כל הצעקות.
אני חיה במצב שאין לי עם מי לדבר, אין לי ליד מי לפרוק את התסכול ואין לי ליד מי לבכות.
אני נמצאת במרכז החברה בכיתה ואני תמיד צריכה לחייך ולהיות נחמדה כדי לא לצאת ילדה רעה למרות שלפעמים אני מתפרצת בלי כוונה על בנות ופורקת עליהם את העצבים שלי או מרימה עליהם את הקול וישר מתנצלת.
אני באמת וצה לשנות קצת את המצב, לספר לאחותי או לאבא שלי מה הם אומרים אחד על השני, עד כמה שהם רוצים להשלים אבל כל פעם שאני ניגשת לומר אני פשוט הולכת בחזרה, אני לא מצליחה. אני לא יודעת מה לעשות ואת מי לשתף...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות