הפרדנו כוחות כי בגד (שנתיים).
תמיד שמתי את עצמי בעדיפות אחרונה, השקעתי הרבה כדי לבנות אותו (עד שהגיע בזכותי למקום שרצה) וכדי לשמור על שלמות המשפחה הקרבתי עוד מעצמי ועצמתי עיניים.
אפשרתי לו להאמין שאני לא שמה לב ושאני מספרת לעצמי סיפור שהכל מושלם ויפה, עד שעברתי משבר והפסקתי הכל.
הוא שם מסיבות מסויימות, יש לה ציפיות ממנו והיא לא מבינה ומקבלת את מי שהוא באמת, שהוא שם אבל לא נוכח ובטח לא רגשית (גם כי הוא כזה, אדם קר).
על זה הם רבים, משלימים וחוזרים ונפרדים.
כשהבין שהוא איבד אותי, ניסה להתקרב אבל חסמתי אותו חוץ מדברים טכנים (באמת שטוב לי בנפרד ממנו והיום לא אכנס לקשר עם גבר שמקיף את עצמו בנשים או פלרטטן),
הוא התעצבן קצת, עיבד כנראה את האובדן וזה השפיע על הקשר שלו איתה, רבו קצת קשה (שוב), ירדה למקום קצת נמוך וחסר ביטחון ואמרה לו שנכנסה מסקרנות לפייסבוק שלי ושהיא בשוק רציני ממה שראתה, ושהוא בטוח לא רציני לגביה כי הוא לא יעזוב באמת מישהי יפה כדי להיות איתה, וכדי לצ׳פר אותה, הבטיח לה טיול.
(לא ידעתי שכל המהות שלי ובכלל בחיים שלו היא שאני יפה וחוץ מזה, אם יופי היה משפיע עליו כל כך הרבה, איך סרח ככה?)
בכל מקרה, החוסר בגרות, המחשבה שלא ממריאה לשום מקום בקשר כזה לא יציב ולא רגשי, משפיע ישירות על אנשים קרובים וזה הדבר היחיד שמפריע לי.
מילא, אם היה מוצא אהבה גדולה באמצע החיים, הייתי מדלגת על הכל ומסדרת בעצמי את הפאזל החדש אבל לצערי זה לא המצב.
יש למישהו עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות