אני סטודנט שנה שלישית ללימודי עיצוב תואר בתקשורת חזותית במרחב במכללה למנהל. כשהייתי בתיכון לא הייתי תלמיד של וואו הייתי תלמיד של עובר כל הזמן לומד דקה 90 בקושי לומד אבל עדיין איכשהו מקבל עובר הייתה פעם אחת ויחידה שראו אותי בתור וואו וזה כשהייתה מגמה של קולנוע שלמדתי בה לפני שנסגרה לאחר אותה שנה שלמדתי בה
לאחר התיכון מן הסתם צבא והסתדרתי יפה מאוד אבל להורים הייתה שאלה אחת שבערה בהם והם התחילו לשאול אותה בתדירות נמוכה של "מה תעשה אחרי הצבא ? " או "מה אתה מתכנן לאחריי צבא ? " הם כמובן דיבר על לימודים עבודה מצד אמא שלי כמו של כולם רצה שאני אצליח מצד אבא שלי איך אני אדאג להכניס כסף לכיס ולא הייתה לי תשובה תמיד ששאלו אותי את השאלה אמרתי אני לא יודע
כשעמדתי לסיים את הצבא נכנסה הקורונה וזה פגע קשה בכולם אני רציתי לסיים צבא לעבוד טיפה ולטוס ליפן כטיסה אחרי צבא בשביל שקט נפשי טיפה אבל זה לא קרה וגם כנראה יקרה עם איך שאני עומד כרגע ועקב זה ההורים התחילו לשאול את השאלות של מה אני אעשה בצורה יותר לחוצה ויום אחד פנו אליי מהמכללה למנהל בקשר להיכנס למבחן קבלה מפרטים אישיים שהשארתי באיזה אתר שבודק מה מתאים לך ללמוד וכשעניתי להם בטלפון אחותי עמדה מולי ודרבנה אותי להירשם כמובן שהדבר הרגיש מאולץ בעליל והרגשתי לא מוכן אבל אמרתי אם אני לא אקפוץ לעולם לא אדע ונרשמתי ולאחר המבחן התקבלתי
שנה ראשונה ללימודים עברה קליל ועברתי את הכל הייתי חדור מטרה ואמרתי לעצמי אני אעשה הכל שנה שנייה התחלתי למעוד טיפה אבל עברתי בכל זאת עם קורס אחד שנכשלתי בו עקב בעיה תכנית אבל אמרתי לעצמי אההה אני יכול לעבור אותו אם אני אעשה את זה עוד פעם והתחילה השנה השלישית באותו זמן ההורים כבר התחילו תהליכים של מעבר בית ומכיוון שאני גר איתם עזרתי להם בהכל ועברנו לגור אצל דודה שלי לכמה זמן עד שהבית יהיה מוכן ובאותו זמן סמסטר א שנה שלישית התחילה ואני עוד פעם חדור מטרה מתחיל את הסמסטר
אבל לאט לאט גיליתי שזה לא המקרה התחלתי יותר ויותר לאבד מוטיבציה ומהר העבודות היו קשות המעמס היה גדול וכל פרויקט שעשיתי התחלתי להסתבך איתו וסיבכתי את עצמי עוד יותר מה שהוריד לי את המוטיבציה עוד יותר ובעקבות זה נכשלתי בעוד שני קורסים כולל הקורס משנה שנייה שניסיתי לחזור לעשות אותו התחלתי להיות עצלן
עכשיו אני סמסטר ב בלי מוטיבציה בכלל בלי כל רצון לעשות אני מגלה את עצמי יושב מול המחשב מול הפרויקט שלי ולא מצליח להזיז שריר ולעומת זאת המוח שלי צועק תעשה משהו! אני מרגיש זוועה ושאני כישלון שלא לדבר על זה שקשה לי להסתכל מול ההורים שלי כי הם אלה שממנים את הלימודים ואני מרגיש כמו בזבוז של זמן וכסף בשבילם
מה אני עושה ? איך אני מחזיר את המוטיבציה ? האם יש דרך שתעזור לי ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות