אני בת 27, סטודנטית. הכרתי בחור מקסים ואנחנו יוצאים כבר כמה חודשים. אני ממש מעריכה את זה שמצאתי גבר איכותי וזה לא מובן מאליו מבחינתי אבל לצערי אני לא חושבת שאוכל להמשיך בזוגיות הזו במצבי.
אני די אבודה. לא יודעת מה אני רוצה לעשות ומה אני אוהבת.. לא יודעת במה אעבוד ואיך אפרנס את עצמי, אני עדיין נעזרת במשפחה. אני בקושי יוצאת מהבית ורוב הזמן בדיכאון, אפילו את המטלות בבית אני לא מצליחה לבצע. הוא לעומתי כבר די מסודר בחיים. יש לו עבודה שהוא אוהב עם תנאים מעולים, יש לו כמה קבוצות חברים שהןא נפגש איתם על בסיס קבוע, הוא עצמאי כלכלית ועצמאי לכל דבר ועניין.
בהתחלה פרגנתי לו מכל הלב וכשהיה הולך לחברים לא הייתי חןפרת לו. היום כל כך רע לי שאני לא מסוגלת לפרגן ויותר מזה אני מקנאה. הפעמים היחידות שאני יוצאת מהבית ויוצרת אינטרקציה עם אחרים זה רק הפעמים שאני נפגשת איתו! וזה לא שאני לא רוצה.. פשוט לי יש מעט חברות והן גרות רחוק אז מפגש זה פעם במיליון שנה. אני מלא פעמים רוצה לארח או לצאת וזה לא מתאפשר אין זרימה. פתחתי איתו את העניין אבל אין לו כל כך מה לעשות הוא אמר לי שאני צריכה לנסות ליזום יותר מפגשים עם חברות או למצוא תחביבים. הוא גם ממש רוצה שאכיר את החברים שלו ובנות הזוג שלהם אבל אני קצת באנטי כרגע.. אני יודעת שאם אחיה רק את העולם שלו בלי שיש לי חיים משלי זה יגרום לי להיות עצבנית תלותית ואובססיבית וכל הקשר הזה ילך לעזאזל.
קשה לי פשןט עם העובדה שהוא וכל החברים שלו שהם בני גילי ואף צעירים יותר מסודרים עם עבודות, זוגיות, דירות, בילויים.. ולי אפילו אין כיוון. אשמח לעצות מעבר ל״תמצאי תחביבים״ או ״תנסי ליזום יותר״ כי עד כה זה לא ממש עובד לי.
תודה רבה לעוזרים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות