סבתא שגידלה אותי מהרגע שנולדתי ושימשה לי כאם נפטרה ואני מרגישה כל כך לבד. היינו מדברות כל יום והיא הייתה חלק מאוד משמעותי מהיום שלי ומהחיים שלי. היא כל מה שהיה לי מבחינת דמות הורה ועכשיו שזה נעלם היא כל כך חסרה לי, היחידה שאהבה אותי כמו שאני, בכל מצב, בלי תנאי, היחידה שתמיד ראתה אותי בעיניים טובות, התפללה עליי לפני כל מבחן או אירוע חשוב בחיים ונכחה בהם. בכל הישג בחיים שלי תמיד הסתכלתי ישר עליה, לראות אותה גאה בי ואומרת שהתפילות שלה עזרו, זה היה אושר בשבילי. עכשיו כשזה נגמר אני כבר מאבדת עניין בלקטוף הישגים שהיא לא תהיה בקהל לראות, כי חלק מההישג בשבילי היה בשבילה, שתהיה לה נחת ממני וראיתי כמה זה משמח אותה. מאז שהיא נפטרה הכל התפרק, מרגישה כאילו המזל שלי הלך איתה, פתאום לסדר את הארון מרגיש כמו משימה קשה ומבחינתי לקום בבוקר לעבודה, לשגרה, זה הישג בפני עצמו. מרגישה שאין לי כוח לכלום ולאף אחד ורק מחכה לרגע להגיע הבייתה ולברוח לטלוויזיה ואחר כך למיטה. ממש מפחדת לשכוח אותה, את איך שהיא הייתה מדברת ומגיבה, את איך שהיא הייתה בוכה מהתרגשות לראות אותי, את המשפטים החריפים שלה, הדאגה שלה, הצחוקים שלה, הקמטים ליד העיניים כשהיא חייכה, ואת איך שהיא הייתה מדברת בשפה שדיברנו בבית, את האמונות והמסורת שהיא שמרה, את כל כולה. לא מחפשת עצה, פשוט פורקת
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025