אולי יותר קל למי שרואה אותי מהצד והוא יוכל להעיד על דברים השתנו בי ואולי נקודות שבהן התבגרתי, אבל ככה ביני לבין עצמי אני מרגיש ילדותי. במבט שטחי אני חיי את החיים הבוגרים... גר לבד עובד וכו'... אבל משהו בי בתפיסה שלי חושב שהרבה מהמטלות ומהמתח שיש לנו בחיים הם לשווא ופשוט בני האדם מפחדים לצאת מהמסגרות הקבועות שהממשלות רוצות שננהג לפיהן ובגלל זה אני לא אוהב את החיים הבוגרים. למשל בשביל להיות "גבר" אתה צריך להיות לוחם בצבא.. כול מיני עסקאות שבהן מנסים רק לרמות אותך, ובכלל יש כבר היום את הטכנולוגיה והמשאבים בשביל שבני האדם בעולם כולו יפסיקו לעבוד במתכונת של 40 שנות עבודה... אולי משהו בסגנון כמו של שירות צבאי שכול אחד עובד איזה 5 שנים ואז משוחרר. אני חושב שהחיים של הלחץ הריצות והתשלומים הם מיותרים ופשוט המנהיגים בעולם רוצים להשאיר אותנו עסוקים. ובטח שגם תרבות הצריכה המיותרת שרוב הדברים שאנחנו רוכשים לא נחוצים לנו. ורוצים להשאיר תמיד אנשים בדירוגי מעמדות. אגב גם בקשר רומנטי.. אני יכול להבין משיכה לפי חיצוניות אבל תמיד מתלהבים י"הוא מרוויח ככה וככה" "הוא ממשפחה ככה ככה" "הוא קצין" וכו'.. וכו'... למה בעצם אנחנו מאמינים שהחיים חייבים להיות קשים עם לחץ ומלחמות בינינו? אני מאמין שהחיים כן יפים אבל הכול זה דרך שיטות הממשל.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות