אז ככה אני בצבא עכשיו עושה 8 עד 3 ולרוב לא עושה כלום שם ולא מצליח לשבת במשרד ועקב כך המפקד העיף אותי מהתפקיד ושאר התפקידים הם הרבה יותר גרועים משלי. אבל לא רק זה העניין גם הקושי שבחוץ אני לא מוצא עבודה ואני צריך לעזור בבית. אני הולך למקומות אבל רואה שכולם ערסים ונראים עבריינים ואני מאוד מפחד להתערבב בכול זאת אני בן יחיד לאמא חד הורית ואמא שלי היא פקעת חרדה מהלך ברמה שאף אחד לא יבין. אני מרגיש אבוד בכול מקום. לפני הצבא סבלתי נורא בבית ספר ושמחתי שעברתי את זה בשלום עם תעודת בגרות אבל בעבודה לפני הצבא היה לי טוב כי היו אנשים טובים שם למרות העבודה הלא פשוטה ונהניתי והרווחתי. אבל אני לא יכול לחזור לשם. אני מרגיש ממש אבוד אין לי מקום בצבא לא באזרחות לא בזוגיות. הייתי בגימלים יומיים ואז הייתי בשישי שבת אז ארבע ימים בבית והיה לי כול כך כיף להיות בחדר סגור לבד ולראות אנימציה כי אני כבר לא יכול לראות אנשים ונמאס לי מקורונה ומלחמות. והשפלות מילדים ונערים. מרגיש כאילו החיים זה סבל ואין דברים טובים. בשלב זה אני מתחיל להפחיד את עצמי. חלק מהקושי נובע שאני לא עונה לאנשים שצריך כי אני פוחד שהם מעורבבים וזה גורם לי לשמור בבטן ולסבול. אני לא יודע מה אני עושה במצב כזה ממש קשה כרגע בחיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות