שלום לכולם,
אז כעיקרון הכותרת מדברת בעד עצמה אבל אתן קצת רקע כדי שתוכלו להבין..
אני בת 19, קיבלתי פטור מהצבא מסיבות בריאותיות מאוד מוצדקות. לא רציתי ליפול למרה שחורה אז מהר מאוד מצאתי עבודה ונרשמתי ללימודים בתחום הזה, מתחילה ללמוד בנובמבר וממש מתרגשת ומחכה להתחיל.
כרגע אני מרוויחה יפה לגילי, אוהבת את העבודה שלי וגם האנשים בה בסך הכל בסדר, כולם מבוגרים ממני בלפחות שלושים שנה אז אין לי חברים שם שאוכל לצאת איתם ולהיפגש אחרי שעות העבודה, אבל לא פחות חשוב שאני מוקפת באנשים איכותיים שלא מזיקים בסך הכל.
עכשיו לשורש הבעיה..
אין לי חברים בכלל.
בתיכון הייתי ממש דחויה ולכן לא היה לי עם מי לשמור על קשר.
אני בזוגיות שנתיים וחצי, והאדם שאיתי לא רוצה להתקדם לשום מקום, וכשאני מדברת על עתיד ביחד כמו לגור ביחד מתחיל להיבהל, מרגיש לי שהקשר ממש מתחיל למצות את עצמו. אין בינינו שיח כי הוא שונא לדבר, ואם כבר מדבר אז רק על שטויות, מדבר בלי הקשר, אין לו שאיפות גדולות ומרגיש לי שדברים לא יכולים להשתנות. אנחנו לא נפגשים כל כך הרבה, ואני מרגישה יותר לבד מאשר בזוגיות. כרגע אני נשארת איתו כי אין לי אף אחד קרוב בעולם מלבדו, ומחכה לראות.. אולי הוא עוד יפתיע אותי לטובה.
אין לי משפחה.. יש לי שני הורים אבל הם סובלים מדיכאון ולא מתפקדים. אני מפרנסת את עצמי, מכינה לעצמי אוכל ודואגת לי להכל.
על הנייר מרגישה שהספקתי הרבה דברים יחסית לגילי הצעיר, ונכון שאני צריכה לומר תודה על מה שיש, אבל כואב לי שאין לי אף אדם בעולם שאני יכולה סתם לדבר איתו בווטסאפ, להזמין אותו לבקר או לצאת.
יש דרך להכיר חברים חדשים? אני נראית טוב, יודעת לבשל, מצחיקה כשאני רוצה ואני באמת ידעתי להיות חברה טובה לאנשים הבודדים שהכרתי בחיי. אז למה זה פשוט לא הולך? למה אני מרגישה כל כך מנותקת חברתית?
אשמח לעצות בונות ומכבדות, תודה רבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות