היי כולם,
קודם כל תודה לכל מי שקורא .
אני אף פעם לא כתבתי פה ולמען האמת אף פעם לא כתבתי על הנושא בכלל ... אז אני לא יודעת מאיפה להתחיל .
אתחיל מהסוף ואז אסביר.. בקצרה כמה שאפשר...
עשיתי בחיי המון טעויות במיניות. כבר מגיל 16 נתתי את עצמי לבנים כשאפילו לא רציתי.
וזה המשיך לצערי עד השנה האחרונה ..
שכבתי עם גברים שאפילו לא נמשכתי אליהם, חלקם היו די מבוגרים ממני .
אני אסביר קצת לפני שתשפטו...
אני מגיעה מבית שבור ולא מתפקד.. מאז שאני תינוקת אני גדלתי עם אמא מכורה ואבא שלי עזב אותנו..
בגיל 18 התגייסתי לצבא והחלטתי לצאת מהבית. לא יכולתי לסבול יותר את ההתקפים של אמא ואת זה שהייתי צריכה לטפל בכל הבלאגנים שהיא הייתה עושה . נשבר לי והוגדרתי כחיילת בודדת ועברתי לגור רחוק מהבית.
בחיים לא הרגשתי ככה בודדה. לא היו לי באמת חברות וכן היה לי מטפל בצבא אבל גם אליו היה לי נורא קשה להיפתח כי הרגשתי כל כך אשמה ונבוכה.
תמיד סבלתי מחוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך. הרגשתי שבכל מקום שהייתי בו לא אהבו אותי. לא רצו אותי.
הרגשתי שאף פעם לא ראו אותי. ואני מניחה שזה מה שגרם לי להיכנס לסיטואציות מיניות עם גברים.
כי רק אז הרגשתי נאהבת ,אפילו שזה היה שקר.
היום אני חושבת על כל הפעמים האלו שברגע משבר של בדידות עשיתי שטויות ושכבתי עם גבר מבוגר ממני וזה הורג אותי. החלטה, הגועל, הכעס העצמי.
אני כל כך רוצה להשתחרר מהעבר, אני רוצה לכבד את עצמי ולשמור על עצמי. אבל זה כל כך קשה שאף אחד אף פעם לא לימד אותי איך לעשות את זה.
כואב לי שהגעתי למצבים כאלו. הלוואי שהייתי יודעת אחרת.
אשמח לשמוע ממכם... איך ממשיכים הלאה ומתנקים מהחרטה?
תודה לכל מי שקרא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות