באזרחות עוסק בביטחון כבר מספר רב של שנים במקום מוערך.
ב7 לאוקטובר הוקפצתי ללחימה שנמשכה 4 חודשים שבמהלכה נפצעתי אך המשכתי עד היום האחרון של היחידה.
ראיתי זוועות, ריחות ומראות, הייתי קרוב למוות מספר פעמים, ראיתי אנשים שמאבדים את חייהם על שטויות ובשניות, הייתי חלק ממציאות אחרת לגמרי שאז הייתה שגרתית ובשליטה מבחינתי.
סיימתי, טסתי לחול לחופשה ולטפל בנפש ובפציעה במדינה במזרח, התאהבתי במקום, התאהבתי בשפע, במקומיות וברומנים שנוצרו, בחיות שאני מוקף בה, באחיזה בזה שאף אחד לא יודע כמה זמן יש לי וראיתי מספיק כמה המעבר מחיים למוות הוא עניין של שניות ושצריך למלא כל יום בעשיה ובחיים.
ואז וחזרתי.
חזרתי כי היו לי דברים לסיים פה, חזרתי למצוא מה היעוד שלי ומה המקצוע שאלמד, מקצוע שיאפשר לי לצאת למסע מחוץ לארץ שוב ומהר ולחזור לחיות שעצרתי.
חזרתי וחטפתי פצצה, שונא את הדירה שלי והעבודה שלי ואת החיים שהמתינו לי פה, לא מעוניין להכיר פה בחורות, ולא מוצא פה חיבור מלבד הדברים הקטנים שעושים לי טוב, הלכתי לאיבוד, אבל גם לא מוצא כיוון אחר, לא יודע מה ללמוד, לא יודע מה לעשות, ולאט לאט הנר אנרגיה שלי כבה, ומתחיל לאבד את הסיבה לקום בבוקר, בעיקר אחרי שהייתי עד להתאבדות של חבר כמה ימים אחרי שחזרתי לארץ זה הוציא את האוויר האחרון שנותר לי.
כרגע אני בטיפולים, ניסיתי ייעוצים תעסוקתיים ולהיכנס לשיעורי לימוד במספר מקצועות דיגיטליים אבל לא מוצא מספיק חיבור, אני חזק מאוד, אבל אבוד, החיים משעממים לי פה ואני כל יום משתגע מהעובדה שאני עובר עוד יום בהרגשת החוסר סיפוק העצמי והחוסר חיות הזו אחרי מה שעברתי, אני בלופ ואני רוצה הרפתקה , רוצה למצוא את היעוד שלי, את המקצוע שלי ולרוץ להנות מהחיים וממה שיש לעולם להציע כי החיים קצרים ולא מובטחים.
לא יודע מה אני מצפה מהשיתוף הזה אבל לא מפסיד מלכתוב
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות